חזרה לתקופה שלפני הפרידה:
ממשיך להתחזק ביהדות. כבר חושב בסתר על לשים כיפה, ומתפלל בבית 3 פעמים ביום: היהדות תיקח אותי מעבר לסבל- אני אציב את האל מעל ה"חיים האלו", את ה"אחר" מעל האגו הקטנוני שלי. ואז יהיה בסדר. וגם יהיה לי תירוץ כן לגור עם מאיה, כי היהדות תהיה המרכז ואני לא אצטרך להיות באינטימיות
מה זה אינטימיות? האם אינטימיות היא התמסרות? זה משהו שאתה לא מפרק. שאתה הולך עליו עד הסוף.
מה רציתי? שמישהי תדאג לי. שתתעניין בי . שתרצה לעשות לי טוב.
בלב רציתי רק את הצורה של הביחד –אבל בעצם רציתי להישאר לבד- כלומר ביחד אבל לבד.
אז עוד לא ידעתי מה זה להיות עם מישהי. מה זה לאהוב מישהי.
כשכבר מצאנו דירה בתל אביב ועמדנו לעבור לגור יחד, החלטנו להיפרד. הכעס והמתח בינינו ניצחו אותנו וגרמו לנו לוותר על הקשר. אחרי כל מה שעברנו יחד, אנחנו מפרקים הכל וכל אחד פונה לדרכו.
במחברת:
האם כל הרצונות לקבל הם בלתי רוחניים? האם הם אומרים שאני תלותי או פחות מפותח או יותר מזוהה?
מה כל כך מפחיד אותי הלכה למעשה בלקבל? בלהיות תלוי? האם בשביל להישאר חופשי או רוחני אני חייב להישאר לבד?
אולי אם לא אהיה לבד לא אהיה רוחני באמת- אם אסחף אני עלול להיסחף רחוק מעצמי- אני הרי לא באמת מאמין שאלוהים שומר עלי.
אולי זה עד כדי כך פשוט: ההורים חנקו אותי ובשביל להיות חופשי עלי להיות לבד. אסור לתת למישהי להתקרב. על כל דבר שאסכים לקבל אשלם בגדול.
יותר מזה: אסור לזוז! אסור לנשום! אסור שיראו אותי, אסור שיבחינו בי יותר מידי. אסור שיצפו ממני, שיצחקו עלי, אסור שישפילו אותי.
למה אסור לקבל רוך ומגע? אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני מישהו מיוחד- כי אז הם יחנקו אותי.
מצד שני – אני פוחד שהם יחשבו שאני סתם מישהו – כי זה אומר מוות.
בגלל זה כתבתי ופרסמתי את הספרים שלי?
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 