מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

שמעתי סרטון של המורה הרוחנית אסתר היקס (להלן אברהם היקס). היא העלתה לבמה ובחור אחד, והוא סיפר שהאגו שלו נכנס לחרדה מזה שאין צמיחה בעסק. פתאום לרגע אחד לא הייתה צמיחה בעסק שלו וזה הלחיץ אותו.אז הוא הסביר לה ש"האגו שלו נלחץ".

אברהם איקס לא הסכים לקבל את זה: הוא אמר לו שזה בהחלט הגיוני שתהייה צמיחה כל הזמן ואמר לו: אל תגיד שזה האגו, אל תגיד שזה לא אפשרי שתהיה צמיחה כל הזמן.

והבחור התעקש ואמר: אוקיי אבל ברגע אחד אני הרגשתי שאני מנותק מעצמי ונותן לאגו שלי להיות בלחץ מזה שאין עכשיו צמיחה לרגע.  אבל אברהם התעקש ואמר: לא, זה לא קשור. אנחנו לא נסכים איתך שאגו זה משהו לא טוב.

אבל האיש הזה אמר משהו משמעותי לדעתי: נניח שאני רוצה שתהיה גדילה ואני גם מאמין שתהיה גדילה ושמח שיש הגדילה  – אבל לעצור ברגע אחד שלא מתרחשת גדילה ולהיכנס לפאניקה זה לא משרת שום דבר.

ראשית –זה לעצור את הזרימה של שטף החיים ולהגיב בפאניקה ל"צילום מסך" של רגע אחד בזמן. דווקא אסתר היקס עצמה אומרת תמיד שהמחשבה על כך ש"הדברים עוד לא התגשמו כפי שרציתי" – זה בדיוק מה שמונע מהם להתגשם כי זה מכניס "התנגדות" לזרימה ולהתקדמות.

שנית –זה נוגד את האמונה שלי באיך שהדברים מסתדרים עבורי- גם אם יש לרגע אחד ירידה- עדיין הכל קורה לטובתי

שלישית – בכל זאת אין לנו מושג מה עומד לקרות לנו ובהחלט ייתכן שבאספקט אחד או אפילו בכמה אספקטים נמשיך לחוות קשיים וירידות,  אולי זה כדי לצמוח למשהו חדש ואולי אין לנו מושג מדוע – אבל זו עובדה ולכן אין מה להיכנס למרה שחורה או לחרדה

רביעית- אברהם משטיח במקרה הזה את המציאות בזה שהוא אומר ש"חייבת להיות גדילה כל הזמן".   גדילה יכולה לקרות בכמה מישורים וברבדים מאוד מעודנים. אם מודדים את הגדילה רק באופן הגס של "האם הגרף של העסק המשיך לעלות או לא" – אז מחמיצים את העומק של הדברים ואת היופי של התהליך וגם את ההפתעות שבדרך.

דבר אחרון: אתה רוצה גדילה כל הזמן אבל לעצור לרגע אחד ולהגיד: אוי הגדילה הפסיקה פתאום,  ולהיכנס מזה ללחץ –  זה לא משרת את החיבור שלך לעצמך, לא משרת את האמונה של, לא משרת את התהליך ולא את ההתקדמות .

לא אגו אלא "מיינד".  עניין אחר באותו נושא

אז  אני מציע – בגלל שאברהם מיקס כל כך לא זרם איתו-  לא באמת לא לדבר במושג כמו אגו אלא לדבר על ה"מיינד".

ואז לבחון שוב את מה שהבחור מתאר: המיינד ראה רגע אחד שמשהו השתנה  והוא "עצר" את הזרימה של החיים ואמר" עכשיו ברגע זה תעצרו הכל אני חווה חרדה אני לא יכול לקבל את זה שהדברים לא השתפרו כי אמרו לי שהדברים משתפרים כל הזמן" .

אבל אם אתה בכלל לא עוצר ברגע הזה ולא נותן למיינד להיכנס לתיקייה הזאת של "דברים בסוף יהרסו" או לתיקייה של "דברים בסוף לא יסתדרו"  או "זה יתחיל מגמה שלילית" או כל דבר דומה –  אז אתה לא נותן למיינד להיכנס לתיקיות האלה ואז לא מתחיל להיצבר מומנטום שלילי.

לכן במקום להתווכח האם זה מתאים להשתמש במילה אגו לא  – אני מציע להשתמש במילה מיינד שלדעתי היא הרבה יותר רלוונטית כאן כי המיינד שלנו הוא זה שנוטה להיכנס לתיקיות לא ה"אני" ולא ה"אגו" . (שהם כבר מבוססים על הגדרות יותר מורכבות ועל פרשנות סובייקטיבית)

אז המיינד הוא הרבה יותר פשוט כי הוא בעצם הוא בעצם חושב את המחשבות ואנחנו יכולים להסיט את המחשבות לכיוון אחר.

שמעתי הסבר מעניין של אברהם היקס – הוא הרבה פעמים אומר שחייבים להיות "אנוכיים" ולדאוג קודם כל שאנחנו נרגיש טוב. הוא אומר שאם אנחנו מנסים לרצות אנשים אחרים, אז כנראה שלא נרגיש טוב.

אבל הפעם הזאת הוא הוסיף פרספקטיבה לדברים: לטענתו, בכל מקרה כל אחד הוא אנוכי. פשוט מישהו יכול לאמץ אסטרגיה של לעשות מה שאחרים מצפים, כי הוא מאמין שכך הוא ירגיש טוב. שכך הוא יקבל דברים. כלומר – גם אם מישהו מוותר על עצמו לחלוטין וחושב קודם כל על האחרים – זה מתוך אנוכיות ולכן אין מה להעלות את זה על נס.

אז מה אני אעשה עם כל זה?

אז זה מעניין לדעת שאין ייתרון בלחשוב על אחרים ולהזניח את עצמנו, אבל אותי זה דווקא גם טיפה מבלבל: אם לוותר על עצמנו עבור האחרים, זה גם מתוך רצון להרגיש טוב, אז מה הבעייה עם זה? ולמה בעצם לעשות מה שאחרים מצפים יגרום לנו להרגיש פחות טוב מהאופציה של להקשיב לעצמנו?

אני חושב שאפשר לחיות את חיינו תוך נקיטת האסטרטגיה של לעשות מה שאחרים מצפים, וכך, בעזרת הסכמים סמויים או גלויים – לקבל מזה כל מיני דברים כגון שקט, סקס, תשומת לב, חופש מידי פעם ועוד. ייתרון נוסף הוא שזה משאיר אותך עם דעה חיובית על עצמך- של מישהו שאוהב לעזור, מישהו ש "עושה טוב". והרבה פעמים גם מספק לך פידבק חיובי מהסביבה כי אתה עושה למען אחרים.

מהניסיון שלי – הדברים הללו לא מחזיקים ובמקרים רבים גורמים לאותם אנשים שמנסים לספק את הסחורה – להתפוצץ בהתקפי זעם או תסכול על האנשים שהם אוהבים או על אנשים באופן כללי.

יצירת הסכמים

אז כאמור – הסכמים עם אנשים יכולים לגרום לנו לקבל חלק דברים שאנחנו רוצים. רק שאז נכנס למשוואה הרבה פעמים פחד מאיך שיגיבו אלינו, או פחד ממה יקרה אם לא תקיים את ההסכם (שאם לא תעשה את מה שמצפים אז "החוזה" יהיה מבוטל). כמו כן, בני אדם אחרים לא יכולו לתת לנו כל הזמן את כל מה שאנחנו אוצים. הם כנראה יתנו מידי פעם, אך בהרבה פעמים אחרות זה יסתיים במפח נפש, כי אף אחד לא ממש חתום על לספק את הצרכים של האחר במלואם. בנוסף בדרך הזאת אנחנו מאפשרים לאנשים "להחליט" עלינו – כדי לא להפר הסכמים או כדי לא לאכזב, ,אך למעשה לא כל כך בא לנו שיחליטו עלינו ולכן זה מוביל בסוף למרירות או לתסכול.

אם כך -את האסטרטגיה של לנסות להרגיש טוב דרך הסתכלות על עצמנו מהעיניים של אחרים, או דרך עשיית הטוב בעיני אחרים – אפשר ככל הנראה לעשות בלי ממש להיות מחוברים לעצמנו או בלי להרגיש טוב.

הדרך השנייה

ומה לגבי הדרך של "לרצות להרגיש טוב"? האם גם כאן אין לנו תלות ברצון שלנו להרגיש טוב, ואז סטרס או אכזבה בכל פעם שלא מרגישים טוב?

זה נכון שגם כאן אפשר להיכנס ללופים של ה"מיינד" שבודק איך אנחנו מרגישים. אבל לדעתי מי שמבין שלא מדובר על ניסיון בלתי פוסק להרגיש טוב ולהרגיש רגשות חיוביים, אלא על דרך רוחנית בה אנחנו מנסים להיות נאמנים לעצמנו ולא להיות תלויים במקהלה של הקולות סביבנו ובאנשים שאומרים לנו מה נכון עבורנו ואיך צריך להתנהג – יכול להרוויח בגדול מהדרך הזו.

כשאנחנו בוחרים להתחבר לעצמנו ולדאוג שאנחנו נרגיש טוב בלי ההסכמים ובלי לוותר על עצמנו – היכולת שלנו לחיות חיים מלאים היא עמוקה ורחבה יותר. לא מדובר על לחיות ללא קשרים או ללא צורך להיות בקשר עם הסביבה – אלא כן להיות בקשר אבל לא על ידי ציות והסכמים, ולא על ידי ניסיונות למלא את מה שאחרים רוצים מצד אחד, ואז מצד שני לדרוש מאחרים כל הזמן את מה שאנחנו רוצים.

מדובר על לפעול לפי חיבור פנימי ולפי הקשבה למה שאנחנו רוצים לעשות. ולשמוח אם זה מסתדר לאחרים סביבנו אך גם אם לא – אין מה לעשות. ובאותה מידה לא לצפות מהם לשחק את המשחק באופן שמתאים לנו.

רצה הגורל, ונחשפתי לפני מספר שבועות למישהו שהמליץ על ההרצאות של אברהם היקס. (כלומר של אסתר היקס שמתקשרת אותו). ההקשבה לסרטונים פתחה בפניי דלת חדשה. אחרי שנים עם סוראן, שהיו בעצם שנים של התבגרות רוחנית, ומוכנות מלאה לוותר על אשליות, על תקוות ועל מאבקים ופשוט להבין שבחיים יכולים לקרות הרבה דברים שלא בשליטתי, בא אברהם ואמר – שמי שכבר מספיק וותיק במסע של מודעות/ מדיטציה/ רוחניות – יכול בכל שלב להסיט את תשומת הלב מכאב, מרגש שלישי או ממחשבות שליליות ולעבור מהר להתמקדות בדברים חיוביים. ההתמדקדות בחיובי היא לא רק במחשבה אלא מעין חיבור לעצמנו – למרכז שלנו, למהות שלנו. אלו בעצם דברים שנאמרו לכולנו בתחילת הדרך, אך אולי אם הולכים ישר אליהם נוצרת סוג של הדחקה ופחת מהרגשות השליליים.

כשהתלמיד מוכן וכו….

אז אין לי שום הוכחה לכך – אבל התחושה שלי היא שכאשר הייתי מוכן לכך וכבר מיציתי את הקטע של לחוות גם רגשים קשים ולא נעימים – פתאום יכולתי לבחור גם לא לחוות אותם.

דרך אחת שלמדתי מההרצאות זה למשל אם קרה עכשיו משהו לא נעים עם מישהו, אני יכול להגיד לעצמי: "איזה נחמד היה אם הייתי ממש סבבה עם זה שאנחנו לא מסתדרים".. נשמע מצחיק? אבל זה פשוט. כי כשאני אומר את זה אז אני בעצם כבר סבבה עם זה שאנחנולא מסתדרים….

עוד משהו קטן

עניין נוסף (ממש על רגל אחת) זה להבין את הערך של מה שיש לך בחיים, ואז אם יש לך כרגע בעייה כלכלית, אתה לא חייב לראות הכל דרך הפריזמה של הבעייה, אלא לראות פרספקטיבה רחבה יותר, או להודות על דברים שיש לך בחיים.

שוב -אם זה נעשה בתור טריק או שתור שיטה זה כנראה לא עובד. אבל לי זה פתאום מסתדר לא רע…..