שמעתי הסבר מעניין של אברהם היקס – הוא הרבה פעמים אומר שחייבים להיות "אנוכיים" ולדאוג קודם כל שאנחנו נרגיש טוב. הוא אומר שאם אנחנו מנסים לרצות אנשים אחרים, אז כנראה שלא נרגיש טוב.
אבל הפעם הזאת הוא הוסיף פרספקטיבה לדברים: לטענתו, בכל מקרה כל אחד הוא אנוכי. פשוט מישהו יכול לאמץ אסטרגיה של לעשות מה שאחרים מצפים, כי הוא מאמין שכך הוא ירגיש טוב. שכך הוא יקבל דברים. כלומר – גם אם מישהו מוותר על עצמו לחלוטין וחושב קודם כל על האחרים – זה מתוך אנוכיות ולכן אין מה להעלות את זה על נס.
אז מה אני אעשה עם כל זה?
אז זה מעניין לדעת שאין ייתרון בלחשוב על אחרים ולהזניח את עצמנו, אבל אותי זה דווקא גם טיפה מבלבל: אם לוותר על עצמנו עבור האחרים, זה גם מתוך רצון להרגיש טוב, אז מה הבעייה עם זה? ולמה בעצם לעשות מה שאחרים מצפים יגרום לנו להרגיש פחות טוב מהאופציה של להקשיב לעצמנו?
אני חושב שאפשר לחיות את חיינו תוך נקיטת האסטרטגיה של לעשות מה שאחרים מצפים, וכך, בעזרת הסכמים סמויים או גלויים – לקבל מזה כל מיני דברים כגון שקט, סקס, תשומת לב, חופש מידי פעם ועוד. ייתרון נוסף הוא שזה משאיר אותך עם דעה חיובית על עצמך- של מישהו שאוהב לעזור, מישהו ש "עושה טוב". והרבה פעמים גם מספק לך פידבק חיובי מהסביבה כי אתה עושה למען אחרים.
מהניסיון שלי – הדברים הללו לא מחזיקים ובמקרים רבים גורמים לאותם אנשים שמנסים לספק את הסחורה – להתפוצץ בהתקפי זעם או תסכול על האנשים שהם אוהבים או על אנשים באופן כללי.
יצירת הסכמים
אז כאמור – הסכמים עם אנשים יכולים לגרום לנו לקבל חלק דברים שאנחנו רוצים. רק שאז נכנס למשוואה הרבה פעמים פחד מאיך שיגיבו אלינו, או פחד ממה יקרה אם לא תקיים את ההסכם (שאם לא תעשה את מה שמצפים אז "החוזה" יהיה מבוטל). כמו כן, בני אדם אחרים לא יכולו לתת לנו כל הזמן את כל מה שאנחנו אוצים. הם כנראה יתנו מידי פעם, אך בהרבה פעמים אחרות זה יסתיים במפח נפש, כי אף אחד לא ממש חתום על לספק את הצרכים של האחר במלואם. בנוסף בדרך הזאת אנחנו מאפשרים לאנשים "להחליט" עלינו – כדי לא להפר הסכמים או כדי לא לאכזב, ,אך למעשה לא כל כך בא לנו שיחליטו עלינו ולכן זה מוביל בסוף למרירות או לתסכול.
אם כך -את האסטרטגיה של לנסות להרגיש טוב דרך הסתכלות על עצמנו מהעיניים של אחרים, או דרך עשיית הטוב בעיני אחרים – אפשר ככל הנראה לעשות בלי ממש להיות מחוברים לעצמנו או בלי להרגיש טוב.
הדרך השנייה
ומה לגבי הדרך של "לרצות להרגיש טוב"? האם גם כאן אין לנו תלות ברצון שלנו להרגיש טוב, ואז סטרס או אכזבה בכל פעם שלא מרגישים טוב?
זה נכון שגם כאן אפשר להיכנס ללופים של ה"מיינד" שבודק איך אנחנו מרגישים. אבל לדעתי מי שמבין שלא מדובר על ניסיון בלתי פוסק להרגיש טוב ולהרגיש רגשות חיוביים, אלא על דרך רוחנית בה אנחנו מנסים להיות נאמנים לעצמנו ולא להיות תלויים במקהלה של הקולות סביבנו ובאנשים שאומרים לנו מה נכון עבורנו ואיך צריך להתנהג – יכול להרוויח בגדול מהדרך הזו.
כשאנחנו בוחרים להתחבר לעצמנו ולדאוג שאנחנו נרגיש טוב בלי ההסכמים ובלי לוותר על עצמנו – היכולת שלנו לחיות חיים מלאים היא עמוקה ורחבה יותר. לא מדובר על לחיות ללא קשרים או ללא צורך להיות בקשר עם הסביבה – אלא כן להיות בקשר אבל לא על ידי ציות והסכמים, ולא על ידי ניסיונות למלא את מה שאחרים רוצים מצד אחד, ואז מצד שני לדרוש מאחרים כל הזמן את מה שאנחנו רוצים.
מדובר על לפעול לפי חיבור פנימי ולפי הקשבה למה שאנחנו רוצים לעשות. ולשמוח אם זה מסתדר לאחרים סביבנו אך גם אם לא – אין מה לעשות. ובאותה מידה לא לצפות מהם לשחק את המשחק באופן שמתאים לנו.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 