כל זה גורם לי לקפוא. לא להרוויח כסף,ולא להוציא.לא למצוא חברה, אבל גם לא להפסיק לחפש.
אני מאוכזב מהרצון האנושי –או אולי הצורך- לעשות למען ביתי ולמען עצמי. בספר של לוינס אני מתלהב מהביקורת שלו על אנשים שיושבים 'סתם' בבתי קפה. כשסיפרתי על זה לראדו הוא אמר שזה בגלל שלוינס היה בשואה. אני עדיין לא מבין את הקשר כאן.
אני לא מוכן להיכנס למשחק. מתעקש להשקיף מהצד: אם זוגיות אומרת קטנוניות- אני לא רוצה. אם להרוויח כסף אומר לנצל -אני לא רוצה. אם החיים דורשים מורכבות- אני אעמוד על הסף.
האם אי אפשר גם לחוות כאב- וגם להיכנס 'לתוך החיים'? אם הייתי מעיז לעשות, לקום, ליפול, להתמסר לחיים, ללכת על דברים עד הסוף בלי לדעת כלום, אולי אז הייתי מבין שפשוט נתפסתי לצורה של דברים- לצורה השלילית שלהם.
אני יוצא נגד הכפייה של המציאות, שכופה עלינו לרצות את החיים- שגורמת לנו לשנוא לכאוב, לפחד- אני רוצה ללכת מעבר לזה.אני אפילו שואל את עצמי הייתכן שהאגו הוא טעות? מזל שאני עונה לעצמי שלא תיתכן טעות בבריאה.באותו זמן אני כותב שהתנועה עוזרת לנו להתנגד לכפיה של המציאות
זה אומר שבגלל ששיעורי התנועה של רות יוצרים טרנספורמציה- רציתי להשתמש בזה בשביל להשתחרר מהעולם- למצוא עולם בתוך עצמי- ולא להיות זקוק לעולם שבחוץ.מכיוון שגיליתי כל כך הרבה על החיים- על להרגיש, על לחיות מתוך הלב, על נוכחות ומודעות – לא שמתי לב שאני קצת מחוץ לחיים.חשבתי שאנשים שאינם מגיעים למקומות הנפלאים הללו- אין להם כלום בחיים.שכל מי שלא רוחני- לא חי באמת.כשאני מנסה לחזור ל'שוק' ולצאת שוב לדייטים, אני מחליט לעקוף את הפחד מההתמסרות על ידי זה שאצא איתה, בלי שום הגדרה ובלי שום רעיון של מה אמור לקרות.במחברת:להיות סניאס אמיתי זה באמת לחיות בבלתי ידוע. לצאת עם מישהי בלי לפחד שהחיים ירמו אותי- בלי לחשוב שאולי היא תהיה חברה שלי- פשוט להיות איתה בבלתי ידוע. להיפטר מרעיונות על מה אמור לקרות ועל איך דברים אמורים להיות השיטה לא מוכיחה את עצמה. מה עושים אם גם לחיות בבלתי ידוע אני לא מצליח?ממשיך בחיבור על לוינס ומסביר למה מערכת יחסים היא כזאת בעייתית:
"התלות הנפשית והמינית, גורמים להתעסקות רבה מידי בזוגיות, במיוחד שזו נתפסת כספקית המשמעות העיקרית, וגורמים לעייפות, להסתגרות של בני הזוג בעצמם, לתלות מוגזמת במין, ולאדישות לעולם החיצוני"…
מלוינס לקחתי את הביקורת על אהבה מודרנית שהיא לא ממש אהבה. אני חותר לסוג חדש של רוחניות – עם מוסר ואחריות- שהמצפון שלי לא יגיד שאני אגואיסט. (ניצול השואה….)
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 