לשיעורי תנועה שלי כבר לא מגיעים כמעט אנשים ואני עומד על סף לסגור את הקבוצות:
"למה אני מרגיש מושפל?
כי זה משפיל לעשות שיעור ושאף אחד לא יבוא. זה משפיל כשבוגדים בך או עוזבים אותך."
אז כולם אומרים לי להמשיך ולא לוותר ואני ממשיך כנגד כל הסיכויים. ממש מושך את עצמי בשערות לכל שיעור. הפחד הזה ,ששוב לא יבואו, או שיבוא רק תלמיד אחד, היה סוחט אותי.
"אבל מי ירצה לבוא לשיעור של מורה מושפל?
(ומי היה האב שהשפיל את הבן? והבן שהיה חייב להשפיל בחזרה את ההורים?)
האם אנשים מצליחים מרגישים פחות מושפלים? או שאולי כולם חווים את עצמם כמושפלים?"
בקיץ אני מתחיל לעבוד בקייטרינג. אין לי כסף ואני בלחץ. כמובן שאני לא שוקל אפילו לעשות קורס או ללמוד מקצוע. במקום זה אני נהייה תלוי בקייטרינג ללא אירועים, ועובד עם חבורת ילדים בני 18.
בטור השבועי שלי, באתר של ה'רוחניים", אני כותב על "העבודה הסודית שלי":
"להיות מוכן להיות מושפל באמת. אפילו בלי ליהנות מזה או לייחס לזה איזו שהיא משמעות רוחנית…… רק להרגיש את ההשפלה"….
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 