מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

בטור השבועי:
"…השבוע פגשתי מישהי שלא מזמן רצתה לצאת איתי. עכשיו פתאום היא מצאה חן בעיני ושאלתי אותה אם תרצה להיפגש. היא אמרה שכבר יש לה חבר וזה מאוד רציני. יש עניין של זמן: כשמשתהים, ההזדמנות עלולה לחמוק".
ובמחברת:
האמת היא שאני עדיין לא מסוגל להיות בזוג….
" לא סומך על בת זוג: שתעניין את עצמה, שלא תהפוך למשעממת, לרעה, לעלובת נפש.
אולי זה פחד? (שהיא לא תאהב אותי) אולי פשוט לא סומך על עצמי: שאשאר חי. פוחד שאהפוך קשה יום בודד ומשעמם.
ובאופן כללי:
לא סומך על אנשים. (גם מ' לא סמכה על אנשים. לא סמכנו אחד על השני).
לא סומך שאנשים יגיעו להחלטות הנכונות, שהם יודעים על מה הם מדברים.
לא סומך על אנשים שיחפשו אותי, שיהיה איכפת להם ממני. אנשים מתחברים עם מישהו שכאילו אכפת לו מהם. אבל אני ראיתי שלמ' לא היה איכפת ממני..
אולי לא היה איכפת לה מעצמה?
אולי הדבר היחידי שיכול להיות הוא שלמישהו יהיה איכפת מעצמו? יאמין בעצמו ויאהב את עצמו ואז יהיה איכפת לו ממישהו אחר. יאמין באחר.
סלבוי ז'יז'יק כותב שאנשים מאמינים באלוהים כי הם לא מאמינים בבני אדם…