בסוף ספטמבר אני חוזר לגור לבד. מתחיל לעבוד בצהרון של ילדים וחונך בחור פגוע נפש. יחסית להוסטל ולקייטרינג אני מרוויח יותר ויש תחושה שהחיים שלי משתדרגים. אמנם בהתחלה יש קצת בעיות עם הדירה, אבל אני מתרגל מהר.
עדיין מחפש בת זוג. כותב במחברת:
זה טעות לראות מישהי בסוף התהליך ולהגיד 'את זה אני רוצה'. כי הבחורה שמולי ברגע זה,כבר עברה תהליך בזה שנכנסה לזוגיות והקימה משפחה והפכה לאישה. זה נכון לגבי כל דבר. לא צריך לתפוס את ה"צורה"של הדבר, את התוצאה, אלא לראות את מה שיש מולך עכשיו.
התוצאה של משהו כבר כלולה בדבר עצמו. אם רוצים להתבגר אז זאת ההתבגרות .
אם אתמסר לבחורה בתחילת התהליך שלה (עדיין לא אישה) – אקבל אותה בסוף התהליך (כאישה).
אם לא מוכנים להיות ב"תהליך" – אז לעולם לא משלימים אותו: כשחתכתי עם מ' את התהליך, בעצם שלחתי גם אותה צעד אחורה- מנעתי ממנה את השלמת תהליך ההפיכה לאישה, לאימא. אז מה הפלא שהיא הייתה צריכה להאחז מהר במשהו אחר, או להתנהג בצורה לא "נשית"?
זאת אומרת שבכל אינטראקציה עם מישהו , אני יכול לתקוע אותו, ואני יכול לאפשר לו להתפתח. (זה לא אומר שאני לא יכול להגיד "זה לא נעים לי", אבל לא לנתק בברוטליות את הקשר ואת האהבה.)
כי כשאני מנתק מגע, אז גם התהליך שלי נתקע. בשבר של העומדים מולי משתקף השבר שבי. לקבל את השבר שבי- את חוסר השלמות- וכך אקבל גם את השבר באחרים.לא לעשות דרמה מהשבר של אחרים. לא לצפות מהם להיות יותר ממה שהם כרגע.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 