בסוכות, רגע לפני שמתחילה שנת לימודים נוספת, ולפני שאני מנסה לפתוח שוב את קבוצת התנועה, החלטתי לרדת לאשרם. שנה וחצי אחרי שעזבתי, התחשק לי פתאום לחזור לביקור, לקחת קצת חופש ואולי לסגור איזה מעגל עם המקום, ועם האקסית שידעתי שתהיה שם.
כשחזרתי כתבתי על זה בטור השבוע:
…בגלל מסיבה טראנס נוראית וטריפ לא מוצלח – הגעתי לגור באשרם, ובגלל ארגון של פסטיבלים כמו זה, עזבתי אותו… אבל כיף לראות שיש אנשים שעושים את זה ועדיין מצליחים לשמור על אהבה ושמחה. וכיף לראות שאני כבר במקום אחר, אפשר לומר בחיים אחרים, ושנעים לי לשוב לביתי החדש."
שנת הלימודים השניה באוניברסיטה החלה, ואני פתחתי שוב קבוצת תנועה.חשבתי שאני כבר בשל להצליח, אבל מהר מאוד נטשו אותי רוב תלמידי התנועה וכל שיעור חזר להיות עניין מתוח שבו איני יודע עם יבואו תלמידים או לא. ה"קבצן" שבי המשיך כמעט להתחנן לאנשים שיבואו לשיעורים, אבל משהו נשאר תקוע.
בפסטיבל פגשתי את א' – מישהי שהיכרתי בהודו לפני שנים, כשחזרנו לתל אביב התקשרתי אליה והתחלנו לצאת.
לאחר שנואשתי מלצאת עם מתחזקות, החלטתי לנסות עם בחורות רוחניות שיש להן "זיקה" ליהדות. הרעיון החדש הלהיב אותי, אבל ביני לבין א' הדברים לא ממש מתפתחים.
אני עושה נסיונות על עצמי 'לקבל אותה כמו שהיא', לא לנסות לשנות אותה. לאפשר לה לקחת את הזמן. אבל בנתיים הקשר הרגשי בינינו לא נוצר.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 