אני זוכר את הערב הראשון בו נפגשנו. הייתי בבית של הרב איתן- חבר שלי המלמד גמרא- והתלבטתי איתו -אולי כמעט התנצלתי בפניו -שאני מתחיל עם מישהי חילונית. בעצם ידעתי שזה יותר מכך. הרגשתי שאני מתרחק מהחזרה בתשובה ומבית הכנסת. לא סתם יכולתי פתאום להתחיל עם מישהי חילונית לגמרי.
עם י' הייתה התחלה מושלמת. זה היה ההפך מלהיתפס ל"צורה" כי החוויה הייתה כל כך נכונה ונעימה שלא היה צורך לשאול שאלות.
אמנם כשהיה נראה לי שהיא מעבירה עלי ביקורת, הייתי מתחרפן ומתנהג כמו ילד קטן, אבל איכשהוא הצלחנו להתגבר על הסרטים הקטנים ולהתקרב עוד ועוד.
הקשר דחף אותי להבין כל מיני דברים. פתאום ההתעסקות שלי ברוחניות ופנימיות נראתה לי כל כך מוגזמת מתישה ומיותרת. כל כך מרוחקת מהחוויה הפשוטה של להיות עם מישהי, להתאהב ולחיות את החיים, כל אחד עם העבודה שלו והדברים שחשובים לו.
אחרי שחבר שאל אותי למה בעצם לא ממש חזרתי בתשובה, הבנתי שמצד אחד באמת לא הייתי מוכן ללכת על זה עד הסוף ומצד שני זה תקע אותי ובלבל אותי ולא אפשר לי לפנות זמן לדברים שהכי חשובים לי.
לאתר שלי : יציבה נכונה
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 