במחברת:
קיפאון זה חוסר תנועה חוסר תזוזה לא להוציא כסף, להקטין את ההוצאות. זה אבסורד זה כמו להקטין את עצמי כדי שלא אתפוס מקום.
עכשיו כשההוצאות שלי גדלות בעל כורחי, אני נותן לזה להיות, מבין שאני גודל וחייב להגדיל את ההכנסות.
לא למשוך אנשים לשיחות תרפיה בעל כורחם- כי ככה אני עוצר את הזרימה של התהליך שלהם ועוצר את התהליך שלי, תוקע גם את עצמי.
ממשיך לחפש עבודה- קורות החיים כל הזמן מתעדכנים ואני מחדש קשרים יוצר קשרים חדשים, אבל עדיין דברים לא זזים.
כמה ימים לפני, סיפרתי למישהי שלומדת איתי תנועה על כל חיפושי העבודה שלי, ועל כך שאני חושב שאולי בזבזתי יותר מידי זמן בחיפוש הרוחני.
היא אמרה שאין לי מושג מה המשמעות של כל מה שעברתי- אבל שאני עוד אגלה שיש לכל זה משמעות. אז אני מנסה לחשוב שבאמת יש משמעות לכל השנים האלו בחיפוש הרוחני. וביהדות, ובלימודי התנועה.
בשיעור התנועה רות אומרת שבעבודה התנועתית שלה עובדים אם מה שיש.
ואז אני מבין. 'לעבוד אם מה שיש', הרי זה מה שרות לימדה מאז ומעולם. אז לא למהר לרוץ למכור הרבלייף. אני בכל זאת השקעתי שמונה שנים בכתיבה וכבר שבע שנים אני לומד תנועה. למה שאני לא אקדם את התחומים האלו?
למה שאתחיל למכור איזה מוצר שקרי, כשאת עצמי- שיש לי ידע מקצועי גדול בתנועה- אני כבר שנתיים מפחד למכור?
ולמה –אפילו שכן העזתי להוציא ספרים- לא העזתי למכור אותם- פחדתי להגיד שאני סופר. פחדתי למכור את עצמי. פחדתי להצליח ובעצם פחדתי להתמסר.
אני מחליט להתחיל לכתוב
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 