אז אני מחליט להתחיל לכתוב : עובר על כל המחברות שלי, בהן כתבתי תובנות בזמן הנסיעות הארוכות באוטובוסים- לעבודה בצהרון וחזרה . מסתגר בבית שבוע ומנסה להוציא מהן את הסיפור שלי, את כל מה שעבר עלי בשנתיים האלו. לספר את הסיפור שלי, של המעבר מהרוחניות המוחלטת, שיטים, חזרה בתשובה וכו, אל תחילת ההתבגרות והנסיון שלי לחזור לחיים.
במחברת:
אני אספר את הסיפור שלי. לא כי הוא כזה מיוחד, אלא כי אחרים לא סיפרו את שלהם. ואני רוצה לחלוק את מה שעובר עלי.
כל השנים האלו, מאז שהתחלנו לחוות חוויות רוחניות כל כך נפלאות, ומאז שנהינו פתוחים ולמדנו על אינטימיות וכנות- שיתפנו אחד את השני יותר מידי. הקאנו אחד על השני את כל הסרטים שלנו, כל הבעיות שלנו, וגם כל התובנות וההבנות.
עכשיו כשאני בקשר, ושומר על האנרגיה בתוך הזוגיות, אני מבין שזה היה מוגזם .זה לא בריא לספר יותר מידי, לא בשביל המספר ולא בשביל זה שמספרים לו. צריך להיזהר מלהתערבב בין אנשים….
לא למשוך אנשים לשיחות תרפיה בעל כורחם- כי ככה אני עוצר את הזרימה של התהליך שלהם ועוצר את התהליך שלי, תוקע גם את עצמי.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 