בספר הטאו כתוב ש"אנשים נוטים להרוס את הדברים, רגע לפני שהם עומדים להצליח".
מדהים שבמחשבה כבר הלכתי למכור הרבלייף "רק בשביל הכסף", אבל את עצמי- את היכולות שלי בתנועה ובכתיבה- אני פוחד למכור. כאילו שאני לא יכול באמת לקבל כסף עבור הדברים שאני אוהב? או חושב שאני לא מספיק טוב? או שהכסף הופך את הדברים ללא טהורים?
אבל בשיעור, רות אמרה: "תעבדו עם מה שיש, זה כל מה שאני מלמדת". והבנתי שאני צריך לכתוב וללמד. להעיז להביא את עצמי לעולם וללכת למקומות שאני חזק בהם, פשוט לא רציתי להתחייב אליהם, אבל עכשיו אולי כבר כן.
ר'אמר אתמול שהכיוון הנגדי מגדיר אותך, המגבלה. הגבול נותן צורה- הופך אותך ל"ביחס" למשהו אחר. זה כבר לא רק פנימיות, זה החיים עכשיו נתקלים בי ודורשים תגובה, פעולה. האם אתה גמיש, חזק, מוכן לפעולה. מוכן לצאת למלחמה.
אבל המתח קיים – כי גם אני וגם בת זוגי רוצים כבר תוצאות, רוצים לראות את הפיתרון לכל המצב הזה
אזשוחחתי קצת עם אלוהים. אמרתי לו בסוף: "עשה בי כרצונך!"
"אני רק רוצה שרצונך ייעשה" שום דבר מלבד זה. את הכל אני מקבל.
התמסרות היא ללא תנאי. היא מוחלטת.
"אני מתמסר כי זה הדבר הנכון לעשות. גם אם הפירות לא כל הזמן ימצאו חן בעיניי.
פפאגי אמר- תהיה בלתי ראוי לעולם הצורות. חוץ מלהתמסר,אני לא צריך לעשות שום דבר שאינו אני. להיות בלתי ראוי ולקבל את זה באהבה.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 