נוסעים לחתונה של בת דודה.
בחתונה: פתאום הכל מתמוטט. אני מרגיש כאילו אני לא מספיק חזק לחזור לחיים הרגילים. נדמה לי שכולם רואים את זה ומרחמים עלי. אבל אף אחד לא רוצה ואף אחד לא יוכל לעשות את העבודה בשבילי.
התיישבתי בשולחן עם ר' ואמרתי לו שהחזרה בתשובה החלישה אותי.
ר' ענה שהחזרה בתשובה לא אמורה להימדד לפי תוצאה.
אבל אני חושב שזה לא נכון! למרות שהעיסוק ברוחניות/ אמונה/ תשובה/ מודעות, חייב להיעשות בלי מטרה, הרי שבסופו של דבר, הוא צריך להימדד לפי התוצאה.
ר': לכל אחד יש את חלקת האלוהים שלו, ורק הוא יכול לעבד אותה.
נדב: זה רק אני מול האלוהים. זה היופי שבחיים. אין לי מה לעצור ולהתלונן. זה לא מעניין אף אחד. אני צריך להיות חזק.
יו ג'י קרישנמורטי אמר: אתה רוצה לשכנע אנשים להאמין באלוהים? תראה להם מה אלוהים עשה בחיים שלך.
(ואני מוסיף: והכוונה אינה שגרם לך הרגשה טובה וחוויות מגניבות….)
הרוחניות נמדדת לפי התוצאה. עבודה פנימית (וגם העבודה התנועתית) צריכה להימדד בכמה היא מגדילה את היכולת שלי- בחוץ- להתאמץ, לעבוד קשה, להכיל את הקושי ולא להישבר. לפתח בי את היכולת להעמיק בלי לפחד לשלם את המחיר. לבחור בלי לפחד להפסיד.
אחרת זו לא יכולה להיות רוחניות אמיתית, אלא רק מבט מהצד כדי לא לשלם את המחיר.
רוחניות אמיתית זה להתמסר לחיים.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 