: תמיד חשבתי שהכאב זה בגלל שאני לא יודע לקבל. אבל אתמול חשבתי שאני בעצם די יודע לקבל. הכאב הוא אולי בגלל שכשקיבלתי זה בא ביחד עם זה שחנקו אותי.
דיברתי עם רות על הכאב. "אנשים לא כל כך ממהרים לוותר על הכאב שלהם" היא אמרה.
ההתייחסות שלי לכל התהליך של מציאת עבודה כקרב או כמלחמה, הוא ההמשך של הסתכלות על החיים כמו מלחמה. אבל החיים הם לא מלחמה. הם לא מלחמה כי אף אחד לא נלחם איתי ואני לא ממש מעניין אף אחד. אבל בעיקר הם לא מלחמה, כי את המלחמות אני יוצר, את תחושת חוסך הביטחון, את חוסר האמונה באנשים מצד אחד ומצד שני אמונה מוחלטת בכך שהאנשים עצמם יכולים לפגוע בי. שום הרפיה. שום הבנה אמיתית שאני בידיים של החיים. של אלוהים. צריך לחפש עבודה ולפעמים צריך להיות חזקים ולפעול בצורה מדויקת, אבל עדיין- בחיים צריך קודם כל לקבל את מה שמגיע וקורה. זאת לא מלחמה, והתוצאות לא רק בידיים שלי, ובטח לא בידיים של האנשים סביבי. כשאושו אמר לנו להיות קלילים ולסמוך על החיים הוא כנראה ידע על מה הוא מדבר.
המלחמה היא הכאב שאני נושא בתוכי.