טוב, הספר הראשון הסתיים לו – מעכשיו הבלוג הזה יכיל כתבה בהמשכים. זאת תהיה מעין משנה רוחנית שכתבתי , המנסה לשלב בין רוחניות אישית לבין אחריות קולקטיבית. הכתיבה מאוד משופעת מרעיונות יהודיים שכתב עמנואל לוינס אבל גם מכל מיני דברים שעברתי בדרכי הרוחנית.
מקווה שתהנו.
בסוף מצאתי עבודה. שלושה חודשים לאחר תחילת החיפוש. שנתיים מאז שהתחלתי לכתוב במחברת.
האם ניצחתי או הפסדתי? לעשות את המקסימום זה תמיד לנצח. וגם לזכור שאין מנצחים ומפסידים. מעבר לכך, צריך לקום כל יום בבוקר ולהתחיל מחדש.
23.7
כסף זו צאקרה ראשונה- עכשיו אני מבין את זה. מבינים משהו רק כשחווים אותו באמת. למרבה הצער לא מספיק כשאומרים לך את זה. ואפילו לא כשאתה מבין אינטלקטואלית. רק ברגע אחד מתרחשת ההבנה. לרוב זה דרך חוויה.
25.7
קראתי לספר הזה איך ניצחתי במלחמה…
האם באמת אפשר לנצח או להפסיד? רות אמרה: אין אמת אחת. לא מגיעים לתוצאה פעם אחת וזהו. זה מתחיל כל רגע מחדש. יציאה מאיזון וחיפוש מחודש של האיזון. שום דבר לא נגמר ואף אחד לא מגיע לשלמות. החיים כוללים הכול ואנחנו צריכים להתמודד. כן לבחור כן להתמסר כן להרגיש אבל אין שיטה ואין נוסחא.
15.7 מחפש סוף טוב לספר:
שמצאתי עבודה עם המון כסף ומעט שעות, ועדיין אני מתפתח עם התנועה והכתיבה…
אולי זה יקרה, אמן. אבל באותה מידה, אולי לא.
לזכור שהעיקר בשבילי זה להתפתח בהוראת התנועה! אחרת באמת אני אתבחבש עם עצמי כל החיים, בלי כיוון, ללא העמקה.
הסכנה היא לא זה שלא ארוויח כסף, אלא זה שאוותר על עצמי בגלל הציפיות של חברה שלי.
כשאני לא מאפשר לעצמי להיות מי שאני, אני בסוף נהיה כועס וקורבן. אין את מי להאשים. רק להיות אני, על כל צדדי.
20.7 הכעס שהיה לי על חוסר השלמות של אנשים, הפך לו לחמלה. מה שנראה היה לי כמו שבר נוראי ובלתי ניתן לתיקון,, הוא עכשיו בעיני לא יותר מאשר אבדן ביטחון זמני, משהו לא נעים שקרה לאותו אדם, אך שהזמן והאהבה יכולים לרפא.
פעם הייתי מגיב בנוקשות לחוסר השלמות אצל אחרים. אני הופך סבלני ומקבל, ואז אני יכול להיות שם באמת.
והרעיונות החדשים…
אם אני לא מוצא עבודה אז אני כישלון!!!
הרעיונות החדשים, שהם בעצם הרעיונות האולטרא ישנים- הרעיונות שגדלתי עליהם, חוזרים בדלת האחורית. הם מנצלים את הירידה במניות של הרעיונות ה'רוחניים' כדי לנסות לפלוש ולתפוס מחדש אחיזה בתוכי.
בעצם, בזה שאני חוזר לעולם המערבי, חזרתי גם לצורות המחשבה האלו: הצלחתי או נכשלתי.
כבר אין יצרתי, הרגשתי, עשיתי, עזרתי אהבתי.
זאת הסכנה! צריך להסתכל על כל התהליך הזה בלי שום קשר להצלחה או כישלון. לא מעיניים של אחרים.
על זה רות דיברה שאמרה שאני צריך להיזהר מלנסות להוכיח את עצמי, מלהסתכל אל עצמי בעיניים חיצוניות, כי אז אני מפסיד את המהות.
בעצם תמיד הייתי מוטרד מה יחשבו עלי. להראות שאני שווה, מיוחד.
ראדו אמר : תהיה מוכן לאפשרות שלא תצליח.
גם בחוסר הצלחה זה אני. גם אז אני שווה. אני לא חייב להראות שום דבר לאף אחד. רק להיות אחד עם עצמי, גם במקרה שקשה לי לפרנס. גם אם אני עייף. לא ליצור פיצול. לא לדאוג מה חושבים. לתמוך בעצמי במאה אחוז. גם באי ההצלחה.
10.07.2007
מחכה לתשובה מאיזו עבודה. אבל רואה איך אני חושב שאולי אני תופס מקום של מישהו אחר, מישהו שצריך את זה יותר ממני. שאולי זה לא בסדר שיציעו לי עבודה טובה, אם זו לא באמת הקרירה שלי.
וגם: אם לא יהיה לי כסף אז אשאר ערני ואכפתי.
רות אמרה שלבמה צריך לעלות עם אבן בנעל, כדי לשמור על ערנות. אז אני רוצה להשאיר לי את האבן של העוני, כי אז אני ערני ולא נתפס לשביעות רצון.
אבל זה שטויות- גם כי אני לא באמת ערני, אלא קפוא, וגם כי יהיו עוד מספיק אבנים גם ככה. וגם- חאלס עם הפחד מלהיתפס לשביעות רצון… חאלס עם הרעיונות הישנים!
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 