מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

הכאב הפרטי:

ישנו כאב בעולם, לא ניתן להתכחש לכך. ישנה שנאה, מלחמות, עוני, שכול, מחלות ומוות. ברמה האישית, ישנו פחד מדברים שעלולים לקרות לנו ויש חוסר מודעות שגורם לאדם להכאיב לעצמו ולאחרים, לכעוס, לשנוא, לתמרן, להיסגר. ישנם פצעים בנפש האדם,  מכאבי העבר שחווה כל אחד בילדותו ובמהלך חייו. חלקם ישנים כימי חיינו- הכאב שבלידה, שבניתוק חבל הטבור , כשהתינוק "מושלך" לתוך החיים וחלקם אפילו עתיקים כאנושות עצמה: עולה בדעתי כי המשפט "בעצב תלדי בנים", יכול להתפרש כגורל האנושות, אשר נעמדה על שתי רגליים, התרחקה מהאדמה, וחייה הם כפצע פתוח, רגיש, שביר ולעיתים כואב.
הדבר האחרון שאדם בן ימינו רוצה, הוא להרגיש כאב: הוא מעדיף להרגיש טוב,לשמוח, להיות נאהב, בטוח, אמיץ ויפה.
ובכל זאת כל בני האדם חשופים לכאב.החיים אינם וודאים ואסונות עלולים לקרות. כל אחד עלול להיפגע על ידי אדם אחר, הלב של כל אחד יכול להישבר.
כשאדם נפגע, הוא חווה כאב כה גדול עד כי הוא חווה את הכאב כדבר היחיד הקיים בתוכו, כלומר אין כלום מלבד הרגשה רעה או איומה והוא רוצה שהיא תחלוף ושהוא יוכל להרגיש טוב. עוצמת הפגיעה, נובעת מכך שהפגיעה מגרדת את הגלד שעל הפצע שבליבנו, אותו פצע ישן שאנו כה מנסים לכסותו ביום יום והוא שגורם לפגיעה להרגיש כה כואבת.
קורס דולות

הלבשה תחתונה