ארחיב מעט ואסביר על אותו "אני" המוזכר רבות בפרק הקודם ועל המרחב בו הוא מתקיים. מדובר בתפיסה שלנו את עצמנו, את מי שאנחנו. זהו ה"אגו" המאחד את הגוף, המוח והאישיות לכדי אינדיוידואל . ל"אני" מסוים בעל שם, הגדרות, רגשות ומחשבות.
למרבה הפלא, ישנה תמימות דעים בין הפילוסופיה המערבית לבין פילוסופית המזרח. הם הגיעו למסקנה כי המציאות אינה דבר מוחלט, אלא כל מציאות מתקיימת בתוך ההכרה של הסובייקט, של ה"אגו". ה"אגו" יוצר את המציאות דרך האובייקטים שמסביבו ודרך ההגדרות שלו את עצמו ואת החוץ. המציאות קיימת רק ביחס אליו וגבולותיה הם גבולות ההכרה שלו: ההכרה לא יכולה להכיר מציאות שאינה בתוך גבולות מחשבתה.
הדבר השני אותו הבינו הפילוסופים לגבי ה"אגו" – שהוא מעוניין -מעל הכל- להוסיף להתקיים. אין מדובר באינסטינקט הקיומי חייתי שיש גם באדם, אלא שה"אגו" מעוניין להמשיך להתקיים כישות פסיכולוגית הכרתית.
במהותו, ה"אגו" מוטרד מעצמו בלבד והוא רוצה להרגיש טוב, לקבל את מה שהוא צריך ורוצה ושלא יפריעו לו בכך.
כמובן שהאדם הוא יצור חברתי ובעל צרכים נפשים והוא רוצה דברים מהאנשים סביבו: חום, אהבה, הערכה והקשבה, אך למרבה הצער אין דבר הפחות רצוי לאגו מפניו של האחר, המביטות בו ומבקשות ממנו דבר מה.
(אזכיר רק, שברמה יותר עמוקה, האנשים סביבו הם גם סכנה עבור אדם, כי הם עלולים לפגוע בו, למאן לאהוב אותו)
זהו מצבו של האדם בחברה המודרנית:ערפל רגשי, סתירות פנימיות ובלבול. המוסר ניסה להשריש באדם ערכים של איכפתיות ודאגה לזולת אבל בעיקר הוליד אשמה באדם שגילה הוא מעוניין בעיקר בעצמו.
ובכל מקרה, החברה המערבית עם ערכי האינדיווידואליזם, והמדינה שלקחה על עצמה את האחריות על אזרחיה, מאפשרים להדחיק את האשמה ולחיות חיים בהם האדם איננו מחויב לאף אחד ולשום דבר, חיים מנוכרים של צריכת חוויות ריגושים וסיפוקים.
החופש הופך להיות ערך מרכזי וכמעט יחיד בחייו של האדם המערבי: חופש לחוות, להרגיש, לצרוך ולהנות.
"דמעות העשוקים" פחות מעניינות את ה"אגו" והוא מסתגר בתוך עצמו ודואג לרווחתו האישית ולמידת ההנאה שיצליח להפיק.
כשמישהו מאוד מצליח לפי מושגי החברה המערבית, אם מבחינה חומרית או חברתית- אזי הוא מתמלא בשביעות רצון עצמית ובגאווה, ואז לעיתים, בספונטניות מפתיעה, הוא גם פועל למען האחר. אך לרוב זוהי עשייה נקודתית וכאשר יש סכנה שההרגשה הטובה תעבור ואולי יגיע כאב או חוסר שקט, ה"אגו" ממהר לשוב ולהסתגר בתוך עצמו.
מתנות
-
עמודים
-
קטגוריות
- ספטמבר 2025
- ינואר 2025
- ספטמבר 2024
- יולי 2024
- דצמבר 2023
- נובמבר 2023
- אוקטובר 2023
- אוגוסט 2023
- מרץ 2023
- אוקטובר 2022
- יוני 2022
- מרץ 2022
- דצמבר 2021
- מרץ 2021
- ספטמבר 2020
- אוגוסט 2020
- אפריל 2020
- מרץ 2020
- אוקטובר 2019
- ספטמבר 2019
- יוני 2019
- פברואר 2019
- אוגוסט 2018
- מרץ 2018
- נובמבר 2017
- יוני 2017
- מרץ 2017
- אוקטובר 2016
- מאי 2016
- ינואר 2016
- אוגוסט 2015
- מרץ 2015
- פברואר 2015
- דצמבר 2014
- אוקטובר 2014
- יולי 2014
- מאי 2014
- מרץ 2014
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- יולי 2013
- אפריל 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יוני 2012
- מרץ 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- יוני 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- אוקטובר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
-
הבלוג הישן שלי
-
הכתובת הישנה של הבלוג שלנוhttps://ktivato.wordpress.com