מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

אז מה יכול להיות ה"אחר", בעולם בו הכל כלול בתחומי ההכרה וההוויה, הכל זהה והכל "אחד"?
מחוץ להכרה נמצא הדבר אשר חיצוני לה באופן מוחלט, שהמציאות שלו אינה תלויה בזיהוי של ההכרה, באישור, בידיעה: זהו האינסוף, האל, מה שקדם לכל הכרה ולכל דבר ואשר ממנו יצאו כל הדברים.
כאשר הכרתו של אדם מכירה כי יש משהו אחר וחיצוני לה, משהו שמעבר לתפיסתה, מעבר לכל מחשבה שתוכל לחשוב, מעבר לתמונות שתוכל לדמיין, חוויה שתוכל לחוות – הכרה זו "מזדעזעת" אל מול האינסוף.
האני חי  בעולם מוכר, עולם התלוי בהכרה ונוצר על ידה, בו כל אחר "נכבש" על ידיה והופך לאובייקט. והנה האדם עומד פעור פה אל מול מוגבלותו להבין את אותה "אחרות" אבסולוטית, מול חוסר היכולת לפרש לראות או לחוות את אותה מציאות אינסופית.
ה"התגלות" הטרנסצנדנטית, גורמת לאגו ל"זעזוע" עמוק. הוא שרגיל להיות נקודת ההתייחסות האחרונה, הפילטר של קיומו של האדם בעולם, מגלה כי ישנה מציאות הגדולה ממנו ושהמידע שהוא מספק כ"מציאות" אינו נוגע בה ואינו מגיע אליה.
ההכרה מתעוררת לחופשי ויכולה אז ללכת אל מעבר לעצמה. כמובן שהיא אינה יכולה לנגוע באותו אינסוף אך היא מכירה בו והאדם מוצא בתוך תוכו מקום פנימי המשתוקק לאותו אינסוף.