התשוקה להכרת האינסוף (להכרת האל) הינה שונה בתכלית מהתשוקות של האגו אשר האדם מכור לסיפוקן ולעולם אינו שבע. זוהי תשוקה שאינה ניתנת למילוי- תשוקה נצחית לאינסוף, לאחר הכה אחר באחרותו ,אשר מטבעו נותר תמיד בלתי מושג .
האגו אינו יכול להפוך את ה"אחרות" הזו ל"זהה", לגייס אותה לצרכיו האישיים, למשהו שיגדיר אותו, שיחזק ויגרום לו להרגיש טוב וכך הוא משתתק אל מול מציאות גדולה ממנו, נכנע לאל ובעצם נכנע לחיים עצמם בממלכת הזהה.
הכניעה חיים, היא כניעה לכוחה של המציאות. המציאות היא כפייה, היא כופה על האגו רגשות לא נעימים ומצבים לא נוחים ובגלל שהאגו רואה את עצמו כמציאות היחידה ואת ה"חוויה" ככל מהותו, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להסכים לאי נעימות והוא נאבק במציאות.
כעת האגו מוכן להרגיש עצב וכאב, הוא מבין כי הוא איננו נקודת ההתייחסות האחרונה ומוכן גם להיות בשקט ולחוות לפעמים את הריקנות הייאוש וחוסר המשמעות. אפשר לחוות את הפחד מנטישה, מחוסר אהבה, בלי להגיב אליו, בלי לתמרן את המציאות ובלי להסתגר בתוך עצמו.
הרשמה לקורס מרתק:
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 