מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

הטוב מעניק לחיים מימד של זמן. לא הזמן של ההזדקנות והמוות כפי שחווה האגו, אלא זהו העבר שממנו שואב האדם את משמעות חייו, ועתיד אותו הוא בונה. (לא אוכל להתייחס לכך בחיבור זה, אך ההישענות על מסורת, המשמשת כמסגרת לחיים, בקובעה מועדים, קדושה ותוכן- מסייעת לחיים בתוך זמן.)

אי אפשר עוד לברוח מהחיים, להסתגר, להעלם. לא ניתן לחפש גאולה אישית , לנצל, לרמוס את כבודו של האחר עד כלות. כמובן שכן אפשר לעשות את כל הדברים הללו –הבחירה החופשית בעינה עומדת- אך קיימת נקודת התייחסות אשר מחזירה את האגו אל המשמעות גם כשהוא שב ומתרחק ממנה.
וכאשר הזולת בוחר ברע? במקום לקוות שיעלם, ייענש או ימות, במקום הוקעה יפת נפש, ובמקום התעלמות – נותרת האחריות האינסופית כלפי הזולת, הניסיון להשיב אותו לטוב, להשיב אותו לחברה.
(לעיתים אין ברירה וצריך להסתייע בחוק, בתקווה שהחוק אינו מבוסס על רוע אלא על רצון טוב)

בחירה בטוב היא בחירה בחיים!