מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

רשומה אחרונה בחיבור זה:

קודם לכן, נאמר שכשאנו מוכנים לחוות כאב, אנו מפסיקים להתנגד לכפייה של המציאות.אנו מפסיקים לנסות לדחות את הכאב ולברוח מתחושת הריקנות, חוסר המשמעות והפחד, שהמציאות ממילא כופה את קיומם.
כעת מובא הניגוד לכך:על האדם להתנגד  לכפייתה של המציאות, הגורמת לו להיות מונע על ידי התשוקות והרצונות הבלתי כלים. האדם עומד אל מול המציאות ובוחר להתנגד לה, ללכת מעבר לה. זו אינה התנגדות חד פעמית, אלא אינסופית, שוב ושוב האדם רוצה להסתגר בתוך עצמו ולפעול למילוי תשוקותיו ושוב ושוב, לנוכח האל ולנוכח פניו של הזולת, הוא הולך מעבר לעצמו ובכך בוחר בטוב.
על אף שהטוב הוא מהותו של האל, אין זו בחירה קלה –להתנגד למציאות, ולא מובנת מאליה. הטוב הוא כה שביר, כה פגיע אל מול גסותו של האגו המעוניין בעצמו בלבד. רק אנושות בוגרת אשר מוכנה לחוות כאב מחד ולהכיר באחריותה מאידך, יכולה לקיים את הבחירה האלוהית, בחירתה הקדומה של האנושות.
הרצוא ושוב, בין הפנים, לאלוהי- החוץ המוחלט, מאפשרים לאדם להגשים את מהות קיומו, להיות קרוב לעצמו, להיות למען זולתו לבחור בחיים ולהיכנע לאל.