ארכיון חודשי: דצמבר 2010

לא היה להם סיכוי

צפיתי אתמול בסרט "הבודדים" שביים רנן שור, אותו אהבנו לפני שנים רבות כשביים את בלוג לחופש הגדול.

הסרט מאוד חזק והשחקנים נפלאים. מה שקשה לראות הוא את הטראגיות של הגיבור. כאילו שגורלו נחרץ לכישלון עוד לפני שהייתה לו ממש הזדמנות. הגיבור, גלורי קמפבל, הוא חייל בודד בגולני. הוריו נפטרו ברוסיה והאו עלה לארץ לבד ונהיה חייל למופת אך גם בחור עם פתיל קצת שאוהב לשבור את החוקים.

בסרט הוא הופך ממש לגיבור ומבצע לבדו השתלטות על כלא 6 הצבאי ליד עתלית.

בסיום הסרט הוא לוקח באבירות את רוב האשמה עליו ומציל את חברו הטוב שגם הוא חייל בודד.

אם מסתכלים על גלורי אז בהחלט נראה שלא היה לו סיכוי מתחתחילה וזה מעורר מחשבה על כל אותם אנשים שהגורל לא שפר עימם: האם יש להם באמת סיכוי ליצור לעצמם חיים טובים.

אולי דווקא חברו הטוב של גלורי -סשה בלוחין שגם הוא לבד בארץ חדשה -הוא דוגמא לכך שעם קצת מזל, המון אמביציה ומעט עזרה מחבר מדהים אפשר בסוף לשנות את גורלך.

סרט מומלץ!

עד הנה

השבוע היו לי המון תלונות כלפי העולם וכלפי בת הזוג שלי. תיכננתי לומר לה את כולן ואפילו עשיתי לי רשימה קטנה של תלונות ודברים שמפריעים לי ושמונעים ממני להיות מאושר באמת….

אבל אז נזכרתי במשהו שאמרו לי פעם: שאין לי סיכוי לשנות אף אדם אחר. אז שאלתי את עצמי האם אני מוכן באמת לקבל את המציאות כפי שהיא? האם אני מוכן להחליט להיות אומלל ומסכן ולהחליט להיות שמח עם מה שיש? להחליט לקבל את הכל באמת באמת עד הסוף? החלטתי שכן: החלטתי לא להביט לאחור אלא להמשיך כל הזמן קדימה ואפילו אם אני מתרגז ממשהו, שזה דבר טבעי, אני יודע שזו המציאות שאני נמצא בתוכה ושי לי את הבחירה לחיות חיים של אושר ושמחה או לחיות חיים של קורבן שמתלונן על מה שיש ועדיין מעיז לכנות את עצמו "רוחני"…

אז החלטתי וקצת גם ביצעתי ואני חושב שמשהו אכן השתנה.

הידד למורים הרוחניים שלנו!