השבוע היו לי המון תלונות כלפי העולם וכלפי בת הזוג שלי. תיכננתי לומר לה את כולן ואפילו עשיתי לי רשימה קטנה של תלונות ודברים שמפריעים לי ושמונעים ממני להיות מאושר באמת….
אבל אז נזכרתי במשהו שאמרו לי פעם: שאין לי סיכוי לשנות אף אדם אחר. אז שאלתי את עצמי האם אני מוכן באמת לקבל את המציאות כפי שהיא? האם אני מוכן להחליט להיות אומלל ומסכן ולהחליט להיות שמח עם מה שיש? להחליט לקבל את הכל באמת באמת עד הסוף? החלטתי שכן: החלטתי לא להביט לאחור אלא להמשיך כל הזמן קדימה ואפילו אם אני מתרגז ממשהו, שזה דבר טבעי, אני יודע שזו המציאות שאני נמצא בתוכה ושי לי את הבחירה לחיות חיים של אושר ושמחה או לחיות חיים של קורבן שמתלונן על מה שיש ועדיין מעיז לכנות את עצמו "רוחני"…
אז החלטתי וקצת גם ביצעתי ואני חושב שמשהו אכן השתנה.
הידד למורים הרוחניים שלנו!
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 