אני חושב שהנשים שלנו באות להזכיר לנו שאנחנו עסוקים יותר מידי בעצמנו וקשה לנו להתמסר, ולא כל שכן להנות מזה… לכן אני חושב שבמקום מסויים, העבר הוא קצת אשלייה והאנשים בתקופת הרווקות שלי שאהבו אותי באמת אהבו אותי אבל גם אהבו את זה שהתאמתי למקום בו הם היו באותו זמן.
ואלה שאהבו אותי אז… וגם אהבו את זה שזה התאים להם באותו זמן- אני אפילו אעיז לומר :
שהם אהבו את עצמם גם באותה סיטואציה…
יכול להיות שהם בכלל השתנו מאז ורק אני עדיין ננותר אמן למי שהם היו ורוצה לקבל מהם פידבק חיובי
סתם משהו שעלה לי עכשיו….שאני כל הזמן שומר על החברים הדמיוניים שלי
כמו שאמר הבחור בביבר הזכוכית " נאמן יותר מכפי שרציתי להיות…."
אבל לא צריך לבטל את העבר או את הערך שלו כי זה עבר שבאמת חיינו אותו ובאמת נתתי לו משמעות בזמנו
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 