הרבה זמן לא ראינו סרט כה מזעזע מצד אחד וכה מרתק ומיוחד מצד שני. לאישתי היה ממש קשה להכיל חלק מהסצנות האלימות וגם לי לא היה פשוט.
מצד שני – איפה מוצאים בסרטים הוליוודיים דמויות כה עמוקות ומורכבות כמו אותה נערה עם קעקוע דרקון? אי אפשר שלא להזדהות עם הדמות על אף שהיא מסוכסכת עם עצמה ולפעמים מסכנה ולפעמים עלובה ומושפלת – ובכל זאת דמות לתפארת.
אין בסרט מסרים עמוקים על החיים. אני חושב שאהבתי בעיקר את המשחק, את הדמות הראשית ואת האפשרות להציץ אל חברה שוודית מודרנית מצד אחד וקיצונית ואלימה מצד שני.
נערה עם קעקוע דרקון – הסרט מצויין. השאלה היא האם עכשיו אוכל לקרוא את הספר הזה או שזה כבר הרס לי?
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 