כבר שנים שאני במסלול הרוחני ושומע שכל הרעיון של התפתחות רוחנית זה נוכחות. מורים רבים שפגשתי הדגישו את החשיבות של להיות נוכח בכל רגע ורגע בחיים. ואכן חוויתי רגעים של נוכחות וברגעים אלו אתה מבין את האיכות של זה ואת הפספוס של כל הרגעים בהם אתה לא נוכח (מה זה לא נוכח זה כבר הסבר קצת מסובך).
ובכל זאת – החיים וטרדות היום יום מפזרים ערפל על המודעות שלנו, ממסכים את שמשת התודעה בערפל של חוסר מודעות.
וכך התעוררתי השבוע ונוכחתי כי אני פשוט "מעביר" את רוב הזמן שלי. מעביר את הימים, כלומר לא נמצא בשום רגע כמעט. זה כל הזמן רק משהו "בדרך אל".
ולהיות בדרך אל מספר אירועים אותם אנו שמים בתור מטרה או בתור פיסגה של חיינו זה אומר שרוב הזמן אני לא נמצא ברגע ומחמיץ המון רגעים אשר יכולים להיות פסגות בפני עצמם.
ומה הטריק: שכאשר אתה לא נוכח אז גם אותן פסגות אליהן שמת את מאוויך – הן לא משהו מיחד ואינן ממלאות אותך כפי שקיווית.
אז אני מנסה לחזור להיות נוכח ומנסה להוקיר את שלל רגעי הקסם שיש לי בחיק המשפחה, העבודה והחיים בכלל.
שיהיה לי (שוב) בהצלחה.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 