מהיכן באות המחשבות?

חשבתם פעם לעצמכם מהיכן באות המחשבות? מאיפה מגיעות לראש שלנו כל המחשבות הרבות הללו?

אם אתם מחפשים רוחניים "אמיתיים" הרי שוודאי נתקלתם בשאלה הזאת וניסיתם לבדוק איך עוצרים את המחשבות או איך משקיטים אותם וכך הלאה

אז אמנם אני מחפש רוחני וותיק- אבל השבוע הייתה לי תובנה מעניינת בנושא: פשוט ברגע אחד חוותי כיצד המחשבות באות מחוץ לנו. אני לא יודע מהיכן בדיוק, זה כאילו הן מגיעות מתוך איזו תודעה קולקטיבית ויוצרות את התחושה שלנו של "אני " נפרד של מעין יישות נפרדת.

ומה קורה כשאני עוצר את המחשבות מלהיכנס לתוכי? אז מגיע שקט ושלווה שהיא קשורה למהות האמיתית שלי, למי אני לפני שאני נפגש בתודעה הקולקטיבית הבנוייה כנראה על "שניות" -על קונפליטקטים, רעיונות ורצף מחשבתי שאינו עוצר בדרך כלל.

טוב הגזמתי קצת -הדברים נשמעים פתאום מסובכים. כל מה שחשוב לנו לדעת זה שהמוח שלנו לא בהכרח מייצר מחשבות – הוא פשוט מאפשר להן לזרום לתוכו. אז לא צריך לעצור את המחשבות בכוח, אלא בעדינות רבה ניתן לעצור את הכניסה שלהן, להישאר בתחנה מבלי לעלות על הרכבת. נחמד שלא?

אז יש לנו בית פנימי בו אנו יכולים להיות בשקט ללא מחשבות וללא דאגות. איזה כיף זה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • תמונת הפרופיל של עדי סלע עדי סלע  ביום מרץ 23, 2012 בשעה 10:11 pm

    נדבי שלום,
    מישהו אמר לי שכדאי לי להכניס אותך לגוגל…כי אז אגיע למקומות מעניינים. אכן, הגעתי לאתר הזה, והתחלתי לקרוא. קטע-הכתיבה השני שקראתי, עורר בי מחשבות אשר החלטתי לכתוב אלייך. אמנם אינני ידועה כ"מחפשת רוחנית אמתית", ואולי זאת הסיבה שלעולם לא באמת נתקלתי בשאלה המהותית: מהיכן באות המחשבות? כאדם פרקטי, בתקופות מסוימות בחיי בהחלט ניסיתי לבדוק איך לעצור את המחשבות או להשקיטן. כמוך, גם אני חושבת שהמחשבות נובעות ממקומות המפגש שלנו עם סביבתנו (משפחה, קהילה, קולגות ועוד), אך להבדיל ממך, אינני מאמינה שבכוחו של המוח בלבד לעצור את זרימתן של אותן מחשבות. כדי להרפות ולהגיע למקום הפנימי השקט, נטול הדאגות והמחשבות, נראה לי שצריך קודם להגיע לאיזשהו שפל של הלב. בנקודה זו, בה הנפש זקוקה להיטהר, מגייס הרצון העז את המוח למאמץ המחשבתי הנדרש לצורך נטרול המחשבה (נשמע קצת מוזר?…). בכל אופן, מקווה ששלומכם טוב, ושתזכה להרבה רגעים פנימיים-שקטים, אבל תזכור שבסופו של דבר, העולם החיצוני לנו, זה שמכניס לחיינו טרדות ודאגות, גם מביא אותנו לשיאים של אושר, שמחה, גאווה, אהבה והנאה גדולה.
    חיבוק, ותמשיך לכתוב.
    עדי