הייתי השבוע במופע מחול. המופע היה איכותי ומהנה אך לא יכולתי לשלא לשים לב ליציבה של הרקדניות הצעירות. ראשית הגב שלהן זקוף באופן מוגזם אשר פוגם בתנועתיות שלהן. אך יותר מכך : גם כשהן נדרשו לרוץ או ללכת המשיך הגב שלהםן להיות תקוע מאחור.
כתבתי על כך הגיג קטן שהוא בעצם תובנה גדולה (אני אנסה אחר כך להסביר מדוע):
הבעייה העיקרית של מרבית האנשים העובדים עם הגוף שהם מדמיינים מצב עמידה סטאטי ואז משליכים אותו על הליכה . מה שקורה הוא שאנשים הולכים כמו שהם עומדים במקום שיעמדו כמו שהם הולכים.
במקום שגוף במצב עמידה יכיל את התנועתיות הרב כיוונית האמורה להתרחש בהליכה -אנשים עושדים את ההפך. מדמיינים שלד קפוא אשר מסודר מעל עצמות קרסול בצורה כביכול "ישרה וזקופה" (כי לשם יורד משקל הגוף דרך עצמות השלד). ואז ממשיכים "לסחוב" את המנח הזה קדימה במקום להבין שכל הגוף כולל השלד צריכים להתפתל, להשתרג ולחתור קדימה. חייבים לעלות , לרדת, לסובב ולהתגלגל בכדי לנוע בצורה נכונה.
זה על קצה המזלג. אני מנסה לכתוב על זה משהו מונומנטלי….
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 