מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

השנה זו הפעם הראשונה מאז סוף כיתה יב' שאני חווה את החופש הגדול. כי זו הייתה השנה הראשונה שהבן הגדול הלך לגן – ולכן גם הגיעה חופשה של חודש וחצי.

ומה התגלה: שמחוץ לקיבוץ, החופש הוא לא כל כך גדול… כאן אין חופש מאורגן ואין מטפלות שמשגיחות על הילדים כל הקיץ.

ומה עוד גיליתי: שזה ממש כיף להיות עם הילדים. אני ממש מקנא באישתי לנוסעת איתם כל יום לים או לבריכה. (כמובן שהתמזל מזלנו ואישתי גם כן בחופש, אחרת באמת לא יודע מה היינו עושים). ולילדים כיף איתנו. אין מה להגיד – זמן איכות זה דבר שאסור לוותר עליו ולא למכור אותו בזול.

איראן – קראתי אתמול כתבה של סבר פלוצקר והשתכנעתי שעלולה לפרוץ מלחמה עם איראן. זה כמובן נושא מאוס שכולם מדברים עליו. אבל אני בספק אם אנחנו ממש מבינים כמה נורא יכולה להיות מלחמה עכשיו. במיוחד להורים צעירים כמונו שפתאום יש להם כל כך הרבה מה להפסיד.

מקווה שאלוהים ישמור עלינו.

(אבל עלתה לי מחשבה – שבזמן מלחמה כשכל אחד מפסיק לעשות בשביל עצמו ומתגייס למען המדינה -אז יש לנו הרבה יותר כוח).

מחלות

והנה -אף ללא מלחמה יש בכל יום עוד ועוד אנשים המגלים כי נגזר עליהם לצאת למלחמה פרטית – מלחמה עם מחלת הסרטן. אמנם להרבה יש תמיכה גדולה מהמשפחות ומהחברים, אך זה דבר עצוב ומטריד, ונדמה שיותר ויותר אנשים נהיים חולים.

נקווה שאלוהים יגן עלינו ויביא לכולם רפואה שלמה. (ואל תדאגו -אני לא מתחזק בכלל. באמת).