מצאתי קטע נחמד שכתבתי בשנת 2006 כשהחלטתי לעזוב את פייסבוק…..!!!!
זה מה שכתבתי אני על פייסבוק- כשהסברתי לחברים שלי מדוע עזבתי :
העניין בפייסבוק אינו מי חבר שלך, אלא מי לא חבר שלך. במשך שעה הסתכלתי בפרופילים של חברים שלי, כדי לראות מי ממכרי נהיה חבר שלהם, אבל לא הציע לי חברות!כמובן שיכולתי אני לנקוט את היוזמה, אך למה שאבקש חברות מהסנובים האלו.אבל האמת היא שאני לא מתלהב מהפייסבוק הזה. הקשרים הוירטואליים בין אנשים נראים לי מוזרים. וגם כל הפעילויות, ההתארגנויות והיוזמות הן בעיקר וירטואליות.
במייל פרטי ואישי – כתב לי חבר שלי את התחושה הקשה שקיבל מהיותו חבר בפייסבוק:
מדהים אותי שאני מושפע מהאתר הזה.. בייחוד שפגשתי פתאום כמה מהאנשים במציאות, אחרי שתקופה רק ראיתי את פרצופם משתקף דרך התמונות הקטנות של האתר. באתר כולם נראים כאילו יותר מוצלחים, מגניבים, בתמונות מחמיאות כביכול,
במציאות פתאום רואים אדם רגיל, עם בעיות רגילות ומשעממות.. כביכול מאכזב. ימימה קוראת לזה יניקה מהזולת- ואני מרגיש שאני שוחה לא מעט בים הדמיונות המתעתע הזה. אז בגלל זה אמרתי שיצאת גבר שעזבת את פייסבוק.
כאילו להגיד: אתם נחמדים, ואתם חברים שלי, אבל כל מסיבת הדמיונות האלה שייכות לאיזה מטריקס שיקרי ועלוב.
לסיכום – שהייה במרחב וירטואלי טומנת בחובה מפחי נפש ואפשרות להישאר מרוקן ומאוכזב.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 