מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

עברו כבר יותר מ6 שנים מאז הפסקתי לשתף ברחבי האינטרנט  בהגיגים על המסע הרוחני שלי.

בשנים האלו התחתנתי, נולדו לי שני ילדים, התחלתי לעבוד בעבודה שדי רחוקה מהעולם הרוחני, ובאופן די קיצוני התרחקתי מהמעגלים הרוחניים שפעם הייתי שייך אליהם.

אך לאחרונה חלו אצלי מספר שינויים, ובהמלצת חבר אני מנסה קצת לשתף:

אני חושב שהשלב הראשון היה ההבנה שאני מנסה להימנע מתחושות לא נעימות על ידי ניתוח שלהן ועל ידי מחשבות כגון "איך אני יכול "להשתפר" ובפעם הבאה לא אצטרך להתמודד עם מצב כזה?"

ומכאן הבנתי פתאום משהו:

כל התייחסות לדברים שקורים לי, כולל רצון שהדברים יקרו אחרת ממה שקרו, אך גם כולל תגובות יותר מתוחכמות כמו "לקבל את זה", "לסלוח לעצמי על זה", "להסתכל על זה" וכו – הן פשוט דרכים של ה"אני" להישאר בשליטה.  (או משהו כזה).

בשלב זה נזכרתי שבשנת 2000 הייתי אצל מורה רוחנית גרמנייה, והיא ניסתה להגיד לי להתעלם מכל רגש אשר עולה, מכל מחשבה שאני חושב ואפילו מכל דבר שאני עושה. פשוט להתעלם מכל דבר שקורה, כאילו ה"אני" אינו קיים .

רק מה? המפגש איתה לפני 14 שנה הסתיים בעוגמת נפש (שלי ושל עוד אחרים) שהרגשנו שזה לא ממש "מחזיק מים" ושניסיון ההתעלמות מהאני זה רק עוד טכניקה מיני רבות.

ובכל זאת – הפעם הרגשתי שיש כאן משהו שאני מוכן אליו, ופשוט הפסקתי (עד כמה שיכולתי) להתייחס לרגשות, למחשבות, לתגובות שלי בעקבות תקריות לאורך היום וכך הלאה.

בתקופה זו נעזרתי רבות בספרו המדהים של פאפאג'י – "the truth is".

פאפאג'י אומר: אל תקבל את זה  ואל "אל תקבל את זה" – פשוט תשתוק….

וזאת לדעתי המהפכה – זה יותר קיצוני מאשר  ל"לקבל את כל מה שבא" או "להיכנע לזה": זאת פשוט התעלמות מוחלטת…..

ובחודשיים שעברו מאז, יש כמובן עליות וירידות, אבל יש רגעים שאני ממש מרגיש שזה מנפץ את מבנה האישיות בצורה מאוד עמוקה ואינטנסיבית

לדוגמא לפני כשבועיים ניסיתי להתקשר לחבר שלי. הוא ענה לי ואז פתאום ניתק ואז הטלפון שלו היה מנותק כשהתקשרתי שוב.

בהתחלה התחילו לי מחשבות של "הוא לא אוהב אותי" וכאלו. ואז פתאום הפניתי לזה את הגב בצורה מוחלטת. לא שכנעתי את עצמי ולא הרגעתי את עצמי. פשוט הבניתי לזה את הגב, ואז הרגשתי שמשהו מאוד עמוק במבנה של "האני" מתנפץ לרסיסים.

אז זה הכל להפעם. מקווה שאוכל להמשיך לשתף ושאולי אפילו אזכה ממכם לתגובות, לתובנות או להבהרות.