בוקר טוב
הכוחות הישראלים נכנסים לעזה שוב פעם. לפי החבר שלי, מור משדרות, זו הפעם השמינית בעשר השנים האחרונות.
מבאס מאוד ונראה שאין פתרון למצב. אבל אני רוצה דווקא להתייחס להיבט אחר של העניין:
בשבועיים בהם הנערים היו חטופים, זכינו למפגן כוח מרשים של אימותיהן. אפשקר אפילו לומר "מדהים בעוצמתו". אבל לא היה זה מפגן רגשות רגיל של אימהות החרדות לגורן בניהן, אלא מפגן כוח נדיר של אימהות אשר אינן מוותרות על "מפעל חיינן" ואפילו ברגעי האבל והחרדה בוחרות "להתשמש בעצמן" כדי לקדם את חזון ארץ ישראל השלמה, חזון האמונה בהשם וחזון האחדות של העם המאמין בארץ ישראל השלמה.
מה שהבנתי לגבי העניין הוא שבעשרים השנה האחררונות, מאז רצח רבין – המתנחלים קובעים את סדר היום ואת האג'נדה במדינה. אמנם הייתה את ההתנתקות באמצע, שהיוותה עבורם נקודת שבר גדולה ובנקודה זו אכן העם עזב אותם – אך בכל הקושר להתנהלות ישראל ביהודה ושומרון, אין ספק שהם הצליחו לקבוע למליוני ישראלים כיצד יראה סדר היום המדיני בשמונה השנים האחקרונות, כיצד ייראה סדר היום הבטחוני, וכמה יישאר לחינות ולרווחה.
הם חזקים, הם מאורגנים והם ממוקדי מטרה. מעניין לראות כיצד הם מתנפלים על כל פוסט בפייסבוק וממלאים אותו בביקרות כלפי ה"מבקרים". ואילו השמאל והמרכז, בשם איזו אחדות מבובלת – לא מעמידים אותם במקומם ומאפשרים להם להחזיק אותם בני ערובה בכל תחומי החיים.
ברמה הפוליטית השמאל לא מעיז לצאת נגד המתנחלים ורק מציג את עצמו כמגן על הזכויות של הערבים במקום להגן בנחישות ובעוצמה על הזכויות של עצמו!!!!
פרסומת שבועית והמלצה רוחנית
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 