לפני חודש בשעה טובה נולד לנו בן מתוק. שמו בישראל הוא כחל (כמו הציפור כחל). לקח לי קצת זמן לראות כמה הוא מקסים וחמוד. אני תמיד חווה בהתחלה רק את העומס והקושי של הלידה.
טוב אני לא אישה… הוא לא יצא לי מהבטן. אז זה בסדר שלוקח זמן, לא?
זה מאוד מפחיד לחזור פתאום לעוד כמה שנים של לילות ללא שינה, של החלפת חיתולים, ואחר כך של הכנת משקאות טבעיים בתור תחליף חלב (אנחנו לא נותנים מטרנה). בקיצור: עבודה אינסופית, בית מלוכלך וחוסר סדר.
אז אני קצת מתבכיין…
ומצב שני – המשפחה גודלת ומתרחבת, והילדים הגדולים מגלים בעצמם צדדים חדשים ונתרתים לעזר עם התינוק. והופכים פתאום לגדולים יותר ולעצמאים יותר.
זה רק אני -או שאין לי מה לכתוב היום?
נכנסתי לפייסבוק אחרי שבועיים שלא נכנסתי פתאום יש קצת דברים מעניינים לקרוא. אבל אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי לבזבז ככה את הזמן שלי. עכשיו עם 3 ילדים הכל הופך להיות צפוף יותר. לכל בחירה יש מחיר…..
והשנה אני עוד צריך ורוצה וחייב להוציא את הספר שלי לאור!!!
ועודג משהו אחד מגניב שאני עושה בימים טרופים אלו: מספץ את המשרד שלי שמתחת לבית שלנו: הוצאנו מכאן את מכונת הכביסה, כך שהמשרד לא ייראה יותר כמו חדש כביסה!!!… ומחר אפרק אחרון של בגדים ישנים ואעיף אותו מכאן, ןאז ז הגם לא ייראה כמו מחסן!!!!…
בקיצור -זה נחמד וכיף להתחדש!!!
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 