בסוף השיעור בשבוע שעבר התפתח דיון האם יש בחיים מצבים לא נעימים או שמא אנחנו בוחרים לחוות זאת כך?
אחד התלמידים הזכיר את ביירון קייטי ואת "לאהוב את מה שיש" ואמר שאין בחיים אי נעימות אלא רק בחירה שלנו לא "לאהוב" מצב כלשהו.
אני לא השתתפתי בשיחה. בדיוק מיהרתי לוטרינר כדי להרדים את הכלבה שלנו ליידי שלקתה בסרטן אלים, שאילץ אותנו להיפרד ממנה, אחרי כמעט 8 שנים שהייתה חלק מהמשפחה שלנו.
אז ברור שיש בחיים חוסר נעימות וברור שיש בחיים כאב. ויש לא מעט כאב. על פי הבנתי , מרבית השיטות והגישות הן ניסיון להימנע מהכאב, כפי שכתבתי כאן ב2014.
גם ברמה התיאורטית, "לאהוב את מה שיש" זה מאמץ שעושים כאשר לא אוהבים את מה שיש…. ולכן ברור שיש דברים שאנחנו לא אוהבים, שאינם נעימים לנו ושגורמים לנו כאב.
אז לדעתי אין טעם להתאמץ לאהוב את מה שיש. אם כבר אז הייתי אומר להכיל את מה שיש – את הכאב, את חוסר הוודאות וחוסר הנעימות.
אך מעבר לכך – גם מילים כמו "להכיל", אינן נוגעות בחוויה עצמה. ורק כמה ימים לאחר שליידי מתה, באמצע נסיעה באוטובוס, פתאום יכולתי להרגיש את העצב והכאב על המוות שלה.
וכשאני נמצא בחוויה עצמה, המילים כבר לא רלוונטיות. אפשר לכתוב בפייסבוק שאתה עצוב או לספר למישהו שהכלבה שלך מתה, אך זה לא יהיה הכאב עצמו או העצב עצמו.
אבל זה כבר עניין אחר…..
פרסום להשבוע: אתר גלאי מערכות כיבוי אש פתרונות מיגון מאש בחיפה ובצפון
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 
תגובות
לפעמים הכאב כל כך גדול שאהבה והכלה הן לא מילים שנמצאות בשימוש. ( למרות שגם אז יש אהבה ברבדים אחרים). אני למדתי שעוזר לנסות לעשות זום אווט מהסיטואציה ולראות את המכלול ואז לזכור שהרגע שאנחנו נמצאים בו הוא רק נקודה על הרצף של החיים.