שמונה עשרה שנים עברו מאז השתתפתי בהתרגשות רבה בסדנת הפריימל פילינגס באשרם של אושו, בעיר פונה שבהודו.
הייתי אז בן 23 וממש רציתי להשתחרר מדפוסים של התנהגות שאולי אינם שלי, ומדברים שמונעים ממני לחיות באושר.
השנים עברו. במובן מסויים חייתי באושר גדול יותר מאשר בשנים שלפני שגילי את עולם הרוח ואת אושו ואת האפשרות להקשיב לקול הפנימי שלי.
ומצד שני, כבר שנים ארוכות אני גם מרגיש שאני לא מצליח להיות ממש מאושר כפי שהייתי רוצה ולא מצליח להקשיב לעצמי בצורה שהייתי רותה. נאמר זאת בלי בושה: אני מרגיש זאת מאז שנולדו לי הילדים. מצד אחד מתנה גדולה שלא הייתי מוותר עליה ומצד שני – קושי להיות במקום ששוב כאילו מכריחים אותי לעשות דברים בשביל אחרים. לשים אחרים לפני הצרכים שלי וכו וכו.
גם בשבוע הבא, בגיל 41, אני הולך שוב לאותה סדנא. זה לא שאני מצפה שפתאום ייפתרו כל הבעיות, אבל אני חושב שזה יכול לעזור לי ללראות קצת יותר טוב מי נהייתי עבור ההורים שלי, מי אני באמת מתחת לדמות שהפכתי להיות בתור ילד קטן, מה אני רוצה היום ואיך אני יכול להגשים את עצמי גם בתור בעל, בתור אבא ובתור אדם בוגר.
אז שהיה לי בהצלחה
שנה טובה לכולנו