אני מנסה להסביר בקצרה את הרעיון של סוראן לגבי האופן בו צריך להתייחס לציפיות שלנו מאנשים:
בשונה ממה שאנחנו רגילים בדרך הרוחנית של התרפיה והפסיכולוגיה הרוחנית – אין כאן עניין להכיר בזה ש"תמיד תהיה בי ציפייה" וש"תמיד ארצה לקבל אהבה וארצה שיראו אותו". זה בעצם מובן מאליו, אך זה במובן מסויים לא מספק כי זה משאיר אותנו במצב של הזדהות עם הילד הפנימי ועם הציפיות שלו מהעולם. אני זוכר סדנא שעשיתי בשנת 2005 בהנחיית תרפיסטית מאיטליה. בשלב מסויים בסדנה, אמרתי ש"צריך לקחת בחשבון שלפעמים אנשים יתנהגו אלינו בצורה פוגענית או בחוסר כבוד". התרפיסטית לא קיבלה את דברי ואמרה שהיא מצפה ורוצה שינהגו אליה בכבוד.
זה בסדר כמובן לרצות שיכבדו אותנו וזה מאפשר לאנשים בתחילת התהליך לשים גבול למי שלא מכבד אותם, או לזהות מה לא נעים להם ולהתרחק מדברים שעד היום פגעו בהם.
העניין הוא שלפי סוראן, זה משאיר במצב של ציפייה מתמדת מאנשים, או ציפייה מהייקום, וכך בעצם האגו ניזון וממשיך לשמור על עצמו כי הוא כל הזמן נותן תוקף למחשבה שאנשים חייבם לו או שאלוהים חייב לו משהו, או פשוט שדברים צריכים לקרות בצורה שהוא חושב.
לוותר על הציפיה
אז מה זה אומר לוותר על הציפייה? הדרך של סוראן אינה להדחיק את הציפייה, אלא להגיד לעצמנו שוב ושוב שהדבר אותו אנחנו מצפים שיקרה –לא יקרה לעולם, ואז לחוש את הרגש שזה מעלה בנו. כאשר אנחנו מצפים שהילד שלנו יתנהג אלינו אחרת, אנחנו צריכים לחשוב שזה לא יקרה לעולם ושלנצח הוא ימשיך להתנהג כך. ואז להרגיש את הרגש שזה מעלה בנו.
רגש בסיסי ולא רגש של מחשבה
למיטב הבנתי ישנם רגשות פריפריאליים וישנם רגשות בסיסיים. אם נגיד לעצמנו שדבר כלשהו מעלה בנו כעס, או שינאה, או בחילה, או כאב ראש, או ייאוש – אזי הגענו לתגובות שאינם רגש הבסיס, אלא תגובה מעוןרבת של רגש ושל מחשבה, ואמנם אמיתית גם היא, אך לרוב מחפה על מפגש עם רגשות עמוקים יותר וכואבים יותר. לכן יש "לרדת" אל רגש אשר מסתתר מאחורי הרגשות הללו והוא לרוב יהיה כאב גדול, עצב, חוסר אונים וכו.
מה לעשות עם הרגש
גם כאן יש לשים לב לשוני של מה שאומר סוראן: כשהגענו לרגש, אנחנו לא מנסים להתעסק בו יותר מידי: לא לנתח מהיכן הוא מגיע (נניח מהרגשת חוסר אונים שהייתה לי בתור ילד או הרגשה ש"לא רואים אותי"). גם לא לנסות לשתף אותו מול אחרים. הדבר שיש לעשותו הוא לחוות את הרגש ולנסות להוציא אותו החוצה. "להתאבל" אותו החוצה. רק אם נוציא את רגש הכאב והייאוש פעם אחר פעם , נוכל לקבל את זה שהדברים ימשיכו לקרות לא כפי שציפינו.
את הציפייה מאנשים מקשר סוראן גם לציפייה מהיקום או מאלוהים – אמונה שדברים אמורים לקרות לנו בדרך מסויימת ולא בדרך אחרת. גם כאן כדאי להתאבל על כך שהדברים לא ישתנו ואז להוציא את הרגש שזה מביא.
קישור לסרטון של סוראן על הציפייה
המלצות השבוע:
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 