כבר זמן רב שאני מתכנן לכתוב למורתי המיתולוגית, שלימדה אותי במשך יותר מעשר שנים, את כל מה שידעתי לגבי תנועה. הדברים שהיא לימדה אותי הולכים איתי עד היום, ןאפילו שאני התרחקתי ממנה ולומד אצל מורים אחרים, עדיין רבים מהרעיונות שלה ומהתובנות שקיבלתי אצלה- ממשיכים ללכת איתי במסע.
התחלתי לצלם את עצמי בסרטוני וידאו שבהם אני מנסה להסביר מה אני מרגיש שהבנתי לא נכון במהלך הלימודים איתה וכיצד אני רואה היום את הדברים. אני חושב שפחדתי בעבר להגיד לה שלדעתי היו דברים מוטעים באיך שאני הבנצתי אותה ואולי אפילו באיך שהיא העבירה את זה.
ומצד שני – אתמול הייתה לי שיחה עם אח שלי, על החשיבות שהוא נותן לתרגול הרוחני שלו, ועל כמה זה חשוב לו שתיהיה לו אפשרות לתרגל כל יום. בשיחה איתו נזכרתי בדברים שאמרה לנו אותה מורה: התרגול הרוחני חייב להשתקף ביכולת שלנו לפעול המציאות. ביכולת שלנו לפרנס את המשפחה, ביכולת שלנו לעמוד בלחצים, ביכולת שלנו להביע דעה וביכולת שלנו להשפיע את השפע הפנימי שלנו על העולם החיצוני.
כשאין את הזרימה בין בתרגול הרוחני לבין החיים "עצמם" אז משהו לא זורם בצורה נכונה.
לכן ניסיתי לומר לאח שלי שהוא צריך למצוא את החופש ואת המשמעות דווקא בתוך הקושי של החיים עצמם. דווקא בתוך המסגרת הלא מאוד תומכת של הקיבוץ. צריך לפלס לעצמו את המקום שלו גם אם לפעמים זה בצורה של עבודה עם האגו ועבודה עם רצון להיות מורך ולהשפיע.
אז המורה עדיין נוכחת בחיים שלי ואני לא מטיל בספק את מה שקיבלתי ממנה. רק מרגיש צורך לשתף אותה ולפתוח בפניה את עניין היציבה….
פרסום השבוע: הזמנת ירקות אורגניים ישר מהשדה באתר אונליין
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 