לפני שבועיים הייתי בחופשה בבולגריה, והיה לי כיף להיות בחופש עם עצמי ובלי כל אחריות (כמעט). אולם שמתי לב שמידי פעם פתאום יש בי חוסר שביעות רצון מהחיים שלי, ושלמרות תחושת החופש והכיף, אני פתאום מרגיש שיש משהו לא מספיק או לא לגמרי מדוייק עבורי.
אז ישבתי בחדר במלון וצפיתי בסרטון של מורה רוחנית בשם טיל סוואן. בסרטון היא אמרה ,שכל דבר שקיים בחיים שלנו, אנחנו למעשה "זימנו" בעצמנו מתוך צורך כלשהו שיש לנו. חלק דברים זימנו באופן מודע – דברים כגון זוגיות, משפחה, עבודה (כדי להרגיש ביטחון, או חיבור), אבל טיל אומרת שחלק מהדברים אנחנו מזמנים גם מתוך צרכים לא מודעים (למשל להיות חלשים או חולים כדי שמישהו יטפל בנו). מה שאני לקחתי מהסרטון, זה שאני צריך לקחת אחריות מלאה על המצב שלי בחיים. וגם הרגשתי פתאום שאחרי כל המסע שעברתי, ובגילי המופלג (48 השבוע…) – אין מצב שלא אהיה מרוצה ממשהו בחיים שלי. וההחלטה או התובנה הזאת – שאני קודם כל מרוצה לחלוטין ממה שקורה לי בחיים, איפשרה לי לקבל בשמחה ובמאה אחוז – את המצב שלי בחיים ואת כל מה שמתרחש -הטוב והפחות טוב.
והחלק השני – מה שסוראן אומר:
סוראן, הסמכות הרוחנית המועדפת עלי – אמר באחת ההרצאות האחרונות, שכל דבר שאנחנו "מזמנים" אל החיים, צריך להיות קשור לתהליך של הליכה פנימה לתוך עצמנו: רק אם עשינו תהליך של ויתור על האפשרות שנקבל את מה שאנחנו רוצים, יש סיכוי שנקבל אותו. (וגם יש סיכוי שלא נקבל אותו…..) אך הדבר המשמעותי הוא שהתאבלנו או חווינו את הכאב של לא-לקבל את מה שאנחנו רוצים. של: לחיות את החיים בלי אותו דבר שלכאורה חסר בחיינו ושהיינו רוצים להזמין/לקבל.
רק הערת ביניים: גם אם עשינו תהליך אמיתי של וויתור, אין זה אומר שלא נרצה דברים בחיים. רצונות ותשוקות לא אמורים להעלם. רק כמובן שסוראן וגם טיל סוואן מדברים ברוב המקרים על רצונות יותר "טהורים" ופחות על רצונות של האגו או של השגת כבוד והכרה, כי לפי סוראן רצונות כאלו מראש נידונו ליצור סבל אצל מי שרץ בעקבותיהם.
אז כאמור: אנחנו לא יכולים לדעת אם אנחנו אמורים לקבל מהיקום את מה שביקשנו, ואנחנו לא רוצים להתנות את האושר שלנו במשהו שיקרה או לא יקרה. לכן הדבר היחידי שצריך לעשות זה להרפות ולקבל את האפשרות שזה לא יקרה. ואז הדבר יגיע או שלא יגיע – אך אנחנו נהיה בסדר.
הסרטון של סוראן:
סרטון יפה של טיל סוואן
פרסום שבועי: הסבר על עמידה נכונה באתר שלי