מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

היום אכתוב על נושא שלדעתי מאוד משמעותי אצל סוראן, אך אני לא בטוח שהוא מובן עד הסוף:

רבים מזכירים את הצעתו של סוראן לדמיין דברים נוראיים. (לא אפרט כרגע מדוע). אך לדעתי מה שקצת מפספסים הוא שהעניין האמיתי הוא ממש להיות מוכנים לאפשרות שאותם דברים נוראיים גם יקרו לנו בחיים האמיתיים.

מדוע צריך להסכים לך שיקרו לך דברים רעים? ראשית כי קשה להיות מאושר כשאתה מפחד שיקרו לך דברים רעים. רגשות רעים אנחנו כבר מוכנים לאפשר לעצמנו לחוות, וגם מנסים לדמיין דברים רעים. אבל כל אלו בסוף עוברים, אז הסיכון בהם לא כזה גדול….. לעומתם – יש דברים שלא עוברים אף פעם, ואלו בדרך כלל הדברים שאנחנו לא מוכנים שיקרו לנו. אני טוען כאן שכדי באמת להסכים לחיות בוויתור מוחלט ובחופש ובאושר – חייבים להסכים לאפשרות שיקרו לנו או לקרובים שלנו גם דברים נוראיים שלא ציפינו בשום צורה.

מדוע בכלל שיקרו לנו דברים כאלו?

אמנם יש כאן בעייה קטנה, כי סוראן אומר שבגלגולים קודמים עברנו המון טראומות, ועכשיו אנחנו לכאורה בגלגול הכי מפותח שלנו, אז מדוע באמת שימשיכו להגיע לפתחנו אסונות? אך אולי השוני הוא לא בכך שלא יקרו טראומות, אלא באיך שנתייחס אליהן? אולי העיקר זה המוכנות לקבל כל דבר, וההבנה שלא משנה מה יקרה לנו -אנחנו יכולים להיות מאושרים. זה יותר רדיקלי לדעתי מאשר רק לדמיין דברים רעים כדי להגיע להבעה רגשית.

כי הרי העולם יכול להגיע לשפל גדול מבחינה אקולוגית, או מדינית או מכל מיני בחינות, וזה לא אומר שאנחנו לא נוכל "להיות נוכחים ברגע" ולהרגיש טוב. אי אפשר לדעת מה יקרה וגם אי אפשר לנסות לשלוט במה שיקרה. לא על ידי הבעה רגשית, לא על ידי דיוק ולא בשום דרך. אבל אפשר להיות מוכנים באמת ובתמים לקבל כל דבר שעומד לבוא אלינו. ולדעת את האמת: אין לנו מושג מה אמור לקרות לנו ובאיזה כאבים ואסונות אנו אמורים להתנסות.