רצה הגורל, ונחשפתי לפני מספר שבועות למישהו שהמליץ על ההרצאות של אברהם היקס. (כלומר של אסתר היקס שמתקשרת אותו). ההקשבה לסרטונים פתחה בפניי דלת חדשה. אחרי שנים עם סוראן, שהיו בעצם שנים של התבגרות רוחנית, ומוכנות מלאה לוותר על אשליות, על תקוות ועל מאבקים ופשוט להבין שבחיים יכולים לקרות הרבה דברים שלא בשליטתי, בא אברהם ואמר – שמי שכבר מספיק וותיק במסע של מודעות/ מדיטציה/ רוחניות – יכול בכל שלב להסיט את תשומת הלב מכאב, מרגש שלישי או ממחשבות שליליות ולעבור מהר להתמקדות בדברים חיוביים. ההתמדקדות בחיובי היא לא רק במחשבה אלא מעין חיבור לעצמנו – למרכז שלנו, למהות שלנו. אלו בעצם דברים שנאמרו לכולנו בתחילת הדרך, אך אולי אם הולכים ישר אליהם נוצרת סוג של הדחקה ופחת מהרגשות השליליים.
כשהתלמיד מוכן וכו….
אז אין לי שום הוכחה לכך – אבל התחושה שלי היא שכאשר הייתי מוכן לכך וכבר מיציתי את הקטע של לחוות גם רגשים קשים ולא נעימים – פתאום יכולתי לבחור גם לא לחוות אותם.
דרך אחת שלמדתי מההרצאות זה למשל אם קרה עכשיו משהו לא נעים עם מישהו, אני יכול להגיד לעצמי: "איזה נחמד היה אם הייתי ממש סבבה עם זה שאנחנו לא מסתדרים".. נשמע מצחיק? אבל זה פשוט. כי כשאני אומר את זה אז אני בעצם כבר סבבה עם זה שאנחנולא מסתדרים….
עוד משהו קטן
עניין נוסף (ממש על רגל אחת) זה להבין את הערך של מה שיש לך בחיים, ואז אם יש לך כרגע בעייה כלכלית, אתה לא חייב לראות הכל דרך הפריזמה של הבעייה, אלא לראות פרספקטיבה רחבה יותר, או להודות על דברים שיש לך בחיים.
שוב -אם זה נעשה בתור טריק או שתור שיטה זה כנראה לא עובד. אבל לי זה פתאום מסתדר לא רע…..
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 