לראשונה שמעתי על קייטי בהודו בשנת 2000. הייתי אז ב"מסע קניות רוחני" והיא נשמעה לי כמו עוד מורה רוחנית שמספיק להגיד שמכירים אותה……
לאורך השנים נתקלתי בשם שלה פה ושם, אך מעולה לא התעמקתי ברעיונות שלה. לפני חושיים התגלגל לידי הספר שלה (שנכתב בתחילת שונת האלפיים): "לאהוב את מה שיש". קראתי אותו והוא מאוד סייע לי. ראשית הדרך בה היא עוזרת לאנשים היא מקסימה ומרגשת. שנית יש לה מידי פעם אבחנות רוחניות יפות לגבי הדרך בה אנחנו ממציאים את ה"אני" שלנו ויותר מכך: לגבי הדרך בה אנחנו מתווכחים עם המציאות. למשיהו ששכב בבית חולים עם רגל נפוחה, היא אמרה: הבעייה היחידה שלך זה שאתה חושב ששתי הרגליים שלך אמורות להיות אותו דבר… היא מחזירה אנשים לקבלה מלאה של מה שיש כרגע בחיים שלהם – בלי לנסות להתנגד לזה כלומר בלי לחשוב שהדברים אמורים להיות אחרת.
אבל מעבר לרוחניות ה"רגילה" – יש לה את העניין של ה"היפוך" שהוא גם מעניין וגם עזר לי מאוד: כאשר יש שיפוט כלפי משיהו אחר, אפשר בעזרת החקירה להפנות את אותו שיפוט כלפיי עצמנו וכך לראות על עצמנו דברים שלא קלטנו כי היינו בתוך הישפוט שלנו על האחר.
אז תודה ביירון קייטי -עוד מורה נהדרת לחיים של שמחה ושל קבלת אחריות!!!
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 