אז הייתי בן חמישים!! כן כן. זה לא באמת שביום בו נהיים בני חמישים הכל משתנה- אבל אני בהחלט מרגיש שינוי משמעותי. כאילו נפתח פרק חדש בחיים בו אני חייב להיות קשוב יותר לעצמי ולהצליח להבחין מהן הבחירות שלי.
אז כמובן שאין לי סיכום כלשהו לגבי "תובנות רוחניות של גיל 50", אבל אני אנסה לכתוב כאן משהו.
ראשית -אספר שלכבוד יום הולדת 50 לקחתי חופשה של שבוע ונסעתי ליוון עם ראדו חברי הטוב. נסענו לאי לזבוס ויכננו לנפוש הרבה בים, להתפנק, לשתות קצת וגם להגיע מידי פעם למרכז המדיטציות של אושו אשר ממוקם באי.
הגעתי לנסיעה הזו עם כל מיני רעיונות: מה אני רוצה לעשות, איך " צריך" לשלב את כל הדברים ואפילו ידעתי בערך על מה אני רוצה לדבר עם החבר, ובאיזה "תלונות" על החיים אני רוצה לשתף….
אז ביום הראשון קצת טיילנו, וקצת אכלנו וקצת הסתובבנו. אבל ביום השני שלנו שם -גילינו שהמרכז של אושו (קוראים לו "אפרוז") – הוא פשוט מדהים!! היו שם מדיטציות ופעילויות מבוקר עד ערב – ושנינו הבנו שאנחנו מעדיפים לבלות שם את מרבית החופשה. וגם כשכן יצאנו לחוף או לעיר- המחשבה על לשתות אלכוהול היתה פחות אטרקטיבית, בגלל המדיטציות של הערב או של מחר בבוקר – ב"אפרוז"…
אז מה שלמדתי מזה – זה שחשוב לתת לדברים להפתיע אותנו. כמה שפחות "לדעת" מה הולך להיות או מה צריך לקרות לנו. הדברים הם הרבה יותר מפתיעים ומרגשים מהתוכניות שה"מיינד" שלנו עושה.
דבר נוסף – בהקשר לתלונות שתכננתי להתלונן…. בחודשים האחרונים התחלתי להבין בצורה יותר עמוקה את הרעיונות של אברהם היקס לגבי המיקוד בדברים חיוביים. מדובר בעיקר במחשבות על דברים שאינם מושלמים בחיים שלי או על בעיות או דברים שלא נפתרו. הגישה של אברהם מתמקדת בכך שפשוט לא כדאי לחשוב על הדברים הללו ולהתעסק בהם. אני רואה יותר ויותר שכאשר מתעקשים להסיט את תשומת הלב אל דברים שאנחנו רוצים או אל דברים שגורמים לנו הרגשה טובה – זה פשוט הופך את החיים לטובים יותר. כמובן שמתמודדים עם בעיות. (רצוי בעיקר כשהן מגיעות, ולא כשמנסים להירדם בלילה…) אך בשורה התחתונה – תמיד יהיו בחיים דברים פחות מוצלחים או לא מושלמים או תהליכים שהיינו רוצים שיקרו ולא קרו – אך הפיתרון הוא לא לתת לשלילי את תשומת הלב.
אז אם אני מתחבר שוב לשינוי של גיל חמישים – ומחבר את הרעיון של "לא לדעת" יחד עם הרעיון של פוקוס על דברים חיוביים: מה שאני חושב זה שצריך לתת לחיים לקחת אותנו, גם אם זה למחוזות לא מוכרים, או אל עבר דברים פחות בטוחים. אברהם היקס מציע לנו לנוע עם הרעיונות או המחשבות שעולות לגבי דברים שרוצים. כלומר – כשעולה רעיון חדש, לא לתת מקום למחשבות שמסבירות מדוע זה לא אפשרי, אלא פשוט ללכת איתו אם זה נראה נכון. (אולי אפשר לקרוא לזה גם לא להתייחס לפחדים). בכל מקרה אני חושב שהגיל המבוגר יותר מביא אותי לרצון להתמסר באמת ולחיות חיים של תשוקה ושמחה.
לא כתבתי את כל מה שרציתי – אבל בנתיים זהו.. תודה לכם!
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 