ארכיון מחבר: nadavben

מורה לתנועה, מטפל בבעיות יציבה

מכתב למורתי המיתולוגית, ודברים לגבי יציבה נכונה

כבר זמן רב שאני מתכנן לכתוב למורתי המיתולוגית, שלימדה אותי במשך יותר מעשר שנים, את כל מה שידעתי לגבי תנועה. הדברים שהיא לימדה אותי הולכים איתי עד היום, ןאפילו שאני התרחקתי ממנה ולומד אצל מורים אחרים, עדיין רבים מהרעיונות שלה ומהתובנות שקיבלתי אצלה- ממשיכים ללכת איתי במסע.

התחלתי לצלם את עצמי בסרטוני וידאו שבהם אני מנסה להסביר מה אני מרגיש שהבנתי לא נכון במהלך הלימודים איתה וכיצד אני רואה היום את הדברים. אני חושב שפחדתי בעבר להגיד לה שלדעתי היו דברים מוטעים באיך שאני הבנצתי אותה ואולי אפילו באיך שהיא העבירה את זה.

ומצד שני – אתמול הייתה לי שיחה עם אח שלי, על החשיבות שהוא נותן לתרגול הרוחני שלו, ועל כמה זה חשוב לו שתיהיה לו אפשרות לתרגל כל יום. בשיחה איתו נזכרתי בדברים שאמרה לנו אותה מורה: התרגול הרוחני חייב להשתקף ביכולת שלנו לפעול המציאות. ביכולת שלנו לפרנס את המשפחה, ביכולת שלנו לעמוד בלחצים, ביכולת שלנו להביע דעה וביכולת שלנו להשפיע את השפע הפנימי שלנו על העולם החיצוני.

כשאין את הזרימה בין בתרגול הרוחני לבין החיים "עצמם" אז משהו לא זורם בצורה נכונה.

לכן ניסיתי לומר לאח שלי שהוא צריך למצוא את החופש ואת המשמעות דווקא בתוך הקושי של החיים עצמם. דווקא בתוך המסגרת הלא מאוד תומכת של הקיבוץ. צריך לפלס לעצמו את המקום שלו גם אם לפעמים זה בצורה של עבודה עם האגו ועבודה עם רצון להיות מורך ולהשפיע.

אז המורה עדיין נוכחת בחיים שלי ואני לא מטיל בספק את מה שקיבלתי ממנה. רק מרגיש צורך לשתף אותה ולפתוח בפניה את עניין היציבה….

פרסום השבוע: הזמנת ירקות אורגניים ישר מהשדה באתר אונליין

הרעיונות של סוראן לגבי ביטול הציפיה והתייחסות לאגו

אני מנסה להסביר בקצרה את הרעיון של סוראן לגבי האופן בו צריך להתייחס לציפיות שלנו מאנשים:

בשונה ממה שאנחנו רגילים בדרך הרוחנית של התרפיה והפסיכולוגיה הרוחנית – אין כאן עניין להכיר בזה ש"תמיד תהיה בי ציפייה" וש"תמיד ארצה לקבל אהבה וארצה שיראו אותו". זה בעצם מובן מאליו, אך זה במובן מסויים לא מספק כי זה משאיר אותנו במצב של הזדהות עם הילד הפנימי ועם הציפיות שלו מהעולם. אני זוכר סדנא שעשיתי בשנת 2005 בהנחיית תרפיסטית מאיטליה. בשלב מסויים בסדנה, אמרתי ש"צריך לקחת בחשבון שלפעמים אנשים יתנהגו אלינו בצורה פוגענית או בחוסר כבוד". התרפיסטית לא קיבלה את דברי ואמרה שהיא מצפה ורוצה שינהגו אליה בכבוד.

זה בסדר כמובן לרצות שיכבדו אותנו וזה מאפשר לאנשים בתחילת התהליך לשים גבול למי שלא מכבד אותם, או לזהות מה לא נעים להם ולהתרחק מדברים שעד היום פגעו בהם.

העניין הוא שלפי סוראן, זה משאיר במצב של ציפייה מתמדת מאנשים, או ציפייה מהייקום, וכך בעצם האגו ניזון וממשיך לשמור על עצמו כי הוא כל הזמן נותן תוקף למחשבה שאנשים חייבם לו או שאלוהים חייב לו משהו, או פשוט שדברים צריכים לקרות בצורה שהוא חושב.

לוותר על הציפיה

אז מה זה אומר לוותר על הציפייה? הדרך של סוראן אינה להדחיק את הציפייה, אלא להגיד לעצמנו שוב ושוב שהדבר אותו אנחנו מצפים שיקרה –לא יקרה לעולם, ואז לחוש את הרגש שזה מעלה בנו. כאשר אנחנו מצפים שהילד שלנו יתנהג אלינו אחרת, אנחנו צריכים לחשוב שזה לא יקרה לעולם ושלנצח הוא ימשיך להתנהג כך. ואז להרגיש את הרגש שזה מעלה בנו.

רגש בסיסי ולא רגש של מחשבה

למיטב הבנתי ישנם רגשות פריפריאליים וישנם רגשות בסיסיים. אם נגיד לעצמנו שדבר כלשהו מעלה בנו כעס, או שינאה, או בחילה, או כאב ראש, או ייאוש – אזי הגענו לתגובות שאינם רגש הבסיס, אלא תגובה מעוןרבת של רגש ושל מחשבה, ואמנם אמיתית גם היא, אך לרוב מחפה על מפגש עם רגשות עמוקים יותר וכואבים יותר. לכן יש "לרדת" אל רגש אשר מסתתר מאחורי הרגשות הללו והוא לרוב יהיה כאב גדול, עצב, חוסר אונים וכו.

מה לעשות עם הרגש

גם כאן יש לשים לב לשוני של מה שאומר סוראן: כשהגענו לרגש, אנחנו לא מנסים להתעסק בו יותר מידי: לא לנתח מהיכן הוא מגיע (נניח מהרגשת חוסר אונים שהייתה לי בתור ילד או הרגשה ש"לא רואים אותי"). גם לא לנסות לשתף אותו מול אחרים. הדבר שיש לעשותו הוא לחוות את הרגש ולנסות להוציא אותו החוצה. "להתאבל" אותו החוצה. רק אם נוציא את רגש הכאב והייאוש פעם אחר פעם , נוכל לקבל את זה שהדברים ימשיכו לקרות לא כפי שציפינו.

את הציפייה מאנשים מקשר סוראן גם לציפייה מהיקום או מאלוהים – אמונה שדברים אמורים לקרות לנו בדרך מסויימת ולא בדרך אחרת. גם כאן כדאי להתאבל על כך שהדברים לא ישתנו ואז להוציא את הרגש שזה מביא.

קישור לסרטון של סוראן על הציפייה

לעמוד הבית של הבלוג שלי

המלצות השבוע:

פרחים ליום האישה 2022

איפה התנועה ואיפה אני?

חלפו חמש שנים מאז פירסמתי את הספר שלי על תנועה ויציבה נכונה. חלפו בערך 3 שנים מאז הפסקתי ללמד תנועה ובאותה תקופה גם גנזתי את הספר.

היו לכך מספר סיבות, שלא אתעכב עליהן כעת. בשלוש שנים שעברו מאז, המשכתי ללמוד תנועה אצל ניצן מיכאלי, שהפך להיות מורה מאוד משמעותי עבורי. אני לא לומד כדי לחזור ללמד, אלא לומד מתוך סקרנות אמיתית להמשיך ולחקור את התנועה של גופנו: את היציבה, את היכולת לשחרר משקל, ואת הקשר בין שימוש נכון בגוף לבין חיים מלאים ובריאים יותר.

כמובן שלפעמים אני מפנטז על לחזור ללמד אנשים, אבל לרוב אני באמת נהנה מכך ששיחררתי את הפנטזיה הזאת ואת הרצון שיכירו בי ובידע שלי בתנועה.

מה שעוד מעניין זה – שלמרות שהיום יש לי הרבה יותר ידע ממה שהיה לי אז, אני לא מצליח לענות לעצמי מה בדיוק הייתי רוצה להעביר לאנשים ומה אני חושב שחשוב ללמד. לכן אני בכל מקרה לא בכיוון ללמד, אפילו לא בשביל הכיף. אני מחכה שכן אצליח לראות בצורה יותר בהירה, מה המשמעות של התנועה בשבילי כיום. חנוכה שמח ומלא אור לכולנו!!!

מאמר שכתבתי בשנת 2015 על הגישה שלי לתנועה

קישור לכתבה בנושא אחר

המשך הדיון – הטיפול בקורונה והאם כדאי להתחסן

לאחר תכתובת ענפה עם חבר – אני אכן רואה שישנה תמותה עודפת שדי חופפת למספר המתים מהקורונה. אך לדעתי זה לא לב העניין מפני שברור שיש מתים מקורונה וידוע שיש לא מעט חולים. לכן אני בהחלט מבין שיש אנשים שתומכים בחיסון כדי לא לסכן אנשים במחלה לא קלה בכלל.

אבל – זה לא אומר שחיסון זה הפיתרון הנכון.

ראשית, זה קשור גם לכמה אתה או אני מאמינים לשלטון וליכולת שלהם להודות בטעויות ולבחון את המעשים שלהם.לדוגמא -בארצות הברית ,18 מדינות ביטלו החודש את חובת עטית המסיכות, והכריזו על פתיחת עסקים של מאה אחוז. וכל זאת עם אחוז נמוך של מתחסנים, ועם הרבה יותר מקרי קורונה.
בישראל לא מעיזים לומר בפה מלא שבדיקות הPCR בדיעבד הצביעו על מאות אלפים כנשאים בזמן שבכלל לא היו חולים וכתוצאה מכך הוכנסו מליונים לבידוד, גרמו לחרדה אדירה של מיליונים -לא מהמחלה אלא מהבידוד…
בישראל מנסים להכריז על מי שלא מתחסן כעל מפיץ מחלות ומסוכן לציבור. במדינות אחרות הבינו שצריך לשמור על אוכלוסיות הסיכון ולאפשר את המשך החיים של מרבית האוכלוסייה.
ושוב -השאלה אם מאמינים לשלטון לתקשורת ומשרד הבריאות כשהם פתאום מודיעים שיש המון ילדים מאושפזים עם קורונה, ואם אתה מאמין להם שאין להם הסכם מיוחד עם פייזר שגורם להם להפעיל  לחצים, ושהם לא משלמים לקופות החולים כדי לעשות מחקרים על החיסונים.
ורעיון קטן לסיום: נניח שבמחקר של קופת חולים, מתוך אלף שלא חוסנו עשרה חלו בקורונה וחמישה מתו, ובמחקר של המחוסנים רק 3 חלו בקורונה, אבל חמישה מתו מהחיסון. במצב זה המוות לא נכנס למחקר כי האנשים שמתו מהחיסון אכן לא חלו בקורונה….

אתר נוסף שאיתו אנחנו עובדים

האם יש תמותה עודפת והאם זה באמת מה שחשוב לשאול?

האם יש תמותה עודפת והאם זה באמת מה שחשוב לשאול?

קיבלתי מייל מחבר שטוען שבגלל הקורונה יש תמותה עודפת משמעותית בישראל.

להלן תשובתי אליו:

זה מאוד מוזר כי הלשכה עצמה רושמת כאן שכמעט אין תמותה עודפת: כאן:וגם אם יש תמותה עודפת היא יחסית קטנה והיא גם אמורה להיות הגיונית כי נוספה לכאורה מגיפה חזקה נוספת.
לגבי הניתוח שלך של "אם לא היו שומרים זה היהי הרבה יותר גרוע" – כאן אתה מוזן מהתקשורת אבל

:א. הנזק של הסגר ושל המגבלות הוא בכל כך הרבה רמות חמורות ונוראיות לאין שיעור מהנזק של התמותה (ואפילו הרבה פוליטיקאים מבינים את זה היום)

ב. במקומות כמו יהודה ושומרון, עזה, או ערים חרדיות וערביות בישראל  -בהן לא ממש שמרו על ריחוק חברתי -לא היו יותר מקרי מוות.
אני חושב שהניסיון שלך לפתור את הדיון באמצעות סטטיסטיקה לא יוביל אותך לשום מקום. השאלות צריכות להיות קצת יותר עמוקות וההסתכלות על התהליכים שמתרחשים במדינה בחסות הקורונה צריכה להישען על  יותר מאשר אמונה ש"אין ברירה".
בברכה, נדב

פרסום שבועי -מערכות מיגון מפני שריפות באתר של מיגון אש

התנגדות לראש ממשלה המנחיל תרבות של שקר ושל פחד

שיחה שניהלתי בפייסבוק עם חבר:

הוא כתב כך:

מה זה אומר על התרבות שלנו, שהפוליטיקה יכולה להיות מזוהמת בשקרים על ידי מפלגת השלטון? האם מותר לשקר כך? האם זו לא השחתה של הציבור בישראל כשדוברות ראש הממשלה משקרת בריש גלי כל הזמן?האם יש חשיבות כלשהיא לאמת ולאמירת אמת?אפילו לעבריינים יש מילה וכבוד יותר מהאנשים האלו – ואנחנו לא מתפנים בכלל להתיייחס לעובדה שהאיש החזק בפוליטיקה הישראלית יחד עם חברי מפלגתו ביססו כאן תרבות שקר. מה העתיד של חברה בה תרבות השקר משגשגת כך, חשבתם על זה פעם?

ואני ניסתי לענות משהו קצת רוחני…

לדעתי זה די ברור שאדם שנשלט על ידי פחד, יעשה הכל כדי לשמר את הכוח שלו. אין מה להתייחס למעשה אחד ספציפי. זה מזכיר לי את הסידרה בית הקלפים: לא היה ספק שראש הממשלה שם ישקר, ירצח או ייצא למלחמה כדי לשמר את הכוח שלו. אז אני לא בטוח אם זה אומר משהו על החברה שלנו. אם זה אומר משהו, זה בטח אומר שכולנו בסופו של דבר נשלטים על ידי פחד

ואז הוא הגיב

אי אפשר לקיים שום דבר עם אדם שקרן, אי אפשר לבנות יחסי אמון או מסחר עם חברה שבה שקר מקובל. לא מדובר בעיגול פינות אני מדבר שקר כהתנהלות.היית שוכר עורך דין מוכשר ככל שיהיה אבל שקרן?היית עושה עסקים עם אדם שקרן?נראה לי שהתשובה ברורה.ואני בכלל לא מדבר על המימד הנפשי – אדם בריא בנפשו לא משקר. אדם שמשקר לא יכול להיות בריא בנפשו.חברה בריאה מעודדת שקיפות וכנות, שקר בעיניי הוא מקור כל רע.

ואז עניתי

 רעים מתרחשים כשאנשים מונעים מפחד. ורק התכוונתי שמהרשקרה אתמול לא שונה מכל דבר אחר. .אני לא בדיוק מצליח להסביר את עצמי אבל מה שאני מתכוון שאם יש לך חבר עבריין אתה לא תתפלא כל פעם מחדש שהוא מאיים על מישהו,וגם אם תאגיד ענקי ייאיים מישהו שמצא הוכחות לכך שהם הורסים את הפלנטה- זה לא יפתיע אותך. לזה התכוונתי פחות או יותר

והוא ענה לי לסיום:

נכון זו התנהלות שאנחנו אמורים כבר להכיר ועדיין אני מופתע.זה לא ברור לי מאליו שאני חי בחברה שבוחרת בשקרן פתולגי כמנהיגה, בוחרת בו ובתרבות הניהול שלו שוב ושוב מבלי לגנות או להבין בכלל את המשמעות של התמיכה בו.לא ברור לי איך החברה הדתית חרדית יכולות לתמוך בו ובתרבות הזו – בעיניי זה דיסוננס קוגניטיבי.

המחאות בבלפור -2020

מזה חודשיים אני משתתף באופן פעיל בהפגנות בבלפור נגד השחיתות במדינה, נגד אזלת היד במאבק בקורונה ונגד  מצבם הקשה של מאות אלפי עצמאים שאיבדו את פרנסתם עקב מגיפת הקורונה אך בעיקר עקב  הטיפול הלקוי של הממשלה במצב, וסדר עדיפויות מעוות שמעדיף תמיד את החזקים על פני החלשים.

בנוסף אנו נלחמים נגד ראש הממשלה עצמו – בנימים נתניהו שהפך את המדינה למפולגת, מלאה בשנאה, יאו והתעסקות ברע.

נגדו אני מניף את דגל התקווה  והאהבה. כי אני באמת מאמין שיש דברים שאפשר לתקן ויש לנו אחריות כלפי עצמנו וכלפי ילדינו

תמונה הפגנה בבלפור

סרטון חדש על דחיפת האדמה

סרטון חדש שעשיתי ומסביר על דחיפת האדמה – דחיפת הקרקע  בזמן תנועה ובזמן הליכה :

לשמור על הגוף מפני הקורונה

משהו מעניין שאמא שלי כתבה לי:

אתחיל בקיצור אך ממליצה לקרוא עד הסוף: יש לבשל חמישים גרם של אבקת קינמון עם ליטר מים ולהגיע לרתיחה. לתת לעמוד כל הלילה וישקע משקע למטה שאין להשתמש בו. להעביר את כל הנוזל לכלי וכמה פעמים ביום לגרגר ולבלוע. אפשר מיד אחרי שפגשת נכדים או מישהו ואתה חושש. מולקולות הקינמון עוטפות את מולקולות הקורונה שאינן יורדות מיד לריאות אלא אחרי כמה שעות. הקינמון לוקח אותן איתו לקיבה.
אין בדברים אלו התחייבות מלאה אך המלצה רצינית לבצע זאת.
כאן אומר מהיכן מידע זה:
דברתי הערב עם ד"ר יעל , שנשואה לאחיין של רפי, רופאה בעצמה. אבא שלה הוא פרופסור  עובדיה שכבר שנים חוקר את סגולות הקינמון. הוא שלח אליהם מיד עם תחילת התפשטות הקורונה את המשקה עם ההוראות הללו.
בזמנו שמעתי את הסיפור כיצד היגיע לחקור את הקינמון: לפני הרבה שנים השתתף בחידון התנך. אחת השאלות היתה כיצד הגנו הכוהנים על עצמם מפני וירוסים בזמן העליה לרגל לירושלים 3 פעמים בשנה. שניה לפני שנגמר לו הזמן התנגן בראשו השיר: מור וקינמון, כל מיני בשמים…. הכהנים היו מורחים עצמם ושותים זאת כנגד הוירוסים. בצד עבודתו רבת השנים באוניברסיטת תל-אביב הוא חוקר את הקינמון וניסה זאת על וירוסים עם מעטפת, כמו זו של הקורונה. היו תוצאות טובות אך עד כה לא היה בנמצא וירוס קורונה במעבדה שלו. עתה מנסים להשיג את הוירוס ממשרד הבטחון האחראי על המעבדות שמחזיקות בו.
לסיכום: יש כאן המלצה שאין לזלזל בה ומאד מומלץ לבצע. אני מתחילה הערב…. אך אין כאן התחייבות! באיחולי בריאות לכולנו🙏🏻 נורית

 

ועוד פרסומת למי שיושב בבית –

ריצוף באבן טבעית באיכות מדהימה -ליחצו כאן

להתמסר לקיים ולוותר על האגו

שוב כותב לכם על ההרצאות של סוראן, שאת ההרצאות שלו אני שומע לעיתים ביוטיוב.

הפעם הוא מדבר על כך שלא צריך לקרוא סימנים מהיקום, ובכלל, הרוחניות האמיתית אינה להיות רוחני שמנסה להאכיל כל הזמן את האגו שלו ב"סימנים" ומנסה בעזרת הסימנים לנוע לעבר המטרות שהציב לעצמו, שהן בדרך כלל או התפתחות רוחנית, או הבנה טובה יותר של היקום או הגעה למטרות שנדמה לנו שאנחנו רוצים.

סוראן מציע להשליך הכל – אך לא מפני שה"אני" לא קיים, כפי שאני הייתי כותב פעם וכפי שנהוג לומר במסורות רוחניות כלשהן.

לא. סוראן אומר פשוט להתמסר למה שקיים כי זו הדרך היחידה להרגיש טוב ולא להיות משועבד לפיצול או לרעיונות שלנו או לפנטזיות שלנו.

ה"סימנים" היחידים לדעת סוראן הם אלו שכבר קורים. והם מסמנים בעצם על עצמם…. הם מסמנים שהם הסימנים הנכונים. הם מסמנים שזו המציאות איתה אנחנו צריכים להתמודד – המציאות שמתרחשת כעת….

 

 

ופרסמות השבוע: הפקת פרסומות וסרטי תדמית לעסק שלכם