דבר חדש וטוב מתחיל ביום שישי: פעילות המשלבת עבודה בתנועה בשילוב דיינמיק של אושו.
את השיעורים שלי אתם מכירים -אבל הפעם חלק משמעותי מהשיעורי יהיה הדיינאמיק של אושו.
דינאמיק של אושו – חמשת השלבים
דיינאמיק, היהנ משהו שאני מגדיר על קו התפר בין מדיטציה, פעילות לחיבור לגוף ופעילות נפשית תראפויטית.
דיינאמיק מחולקת לחמישה שלבים, שמטרתם לאפשר לכל משתתף לפרוק ולהוציא רגשות וכעסים, להביא את הגוף לקצה היכולת ואז להגיע אל שקט ושמחה שלאחר התנועה וההבעה הרגשית.
ממש ממש ממליץ לכם!
הפעילות מתקיימת בימי שישי בקיבוץ שער העמקים, שזה ממש קרוב לקרית טבעון, לנשר, ליקנעם ואפילו לחיפה. זה מתקיים פעם בשבועיים, בשעה 09:00 עד 10:30
וזה כבר מתחיל בשישי הזה
תשלום במקום במזומן. אין צורך בהרשמה מראש.
לפרטים נוספים היכנסו לאתר וגם תשאירו לי שם פרטים
או שתתקשרו אלי : 0527324540 נדב
מחשבות שעלו בי בעקבות קריאת הספר הנני -ספר חדש מאתר ג'ונתן ספר פוייר
את ספרן פוייר אני מכיר כבר מאז הספר הראשון שלו, "הכל מואר" שיצא בשנת 2002 ולדעתי היה ספר משובח ומצחיק.
אחר כך הכרתי גם את אשתו ניקול קראוס, וגם את הספרים שלה מאוד אהבתי
הספר הזה הוא קצת ספר על הגירושין שלהם וקצת ספר על אינטימיות ועל העדר אינטימיות במשפחה שחיה שנה אחר שנה סביב גידול הילדים, עבודה וניסיון של כל אחד מבני הזוג להתפתח ולמצוא את הקול שלו בתור תהליך של התבגרות והשתנות.
לדעתי זהו ספר נפלא שכיף לקרוא בו והוא גם עורר בי מחשבות על החיים שלי ועל מה חשוב לי בחיים, וגם מאוד מהנה וזורם בקריאה.
הספר מציג את הקושי של הגיבור לחשוב את עצמו מול אשתו ומול הילדים וכך הוא בעצם הולך ומתרחק מהם עד שהוא בעצם נותר לבד, אחרי גירושים כואבים וללא יכולת ליצור קשר חדש.
להמשיך לקרוא ←
טוב אז קודם כל – המון זמן לא הייתי בשום אירוע תרבותי ובטח לא בשום אירוע תרבותי חתרני כמו זה שנקלאתי אליו ביום חמישי האחרון.
להקת הפרטיזנים והסולן המדהים עמי שליו, עשו הופעה אקוסטית לקהל של כ12 איש שהתאספו בבית של חבר בטבעון. לפני כן הם הופיעו בתיכון האנתרופוסיפי, ואת ההופע ה"הקטנה" שלנו -עשו בתור מחווה.
וזה היה מדהים.
אני אשים כן וידאו שלהם אבל זה ממש לא מצליח להעביר את העומק והאיכות והיצירתיות והחתרנות שבהופעה.
אז הנה הוידאו ואני מבטיח שאגיע לעוד הופעות שלהם. (למרות שהופעה אקוסטית מאולתרת זה באמת הדבר האמיתי).
https://www.youtube.com/watch?v=4DtkZnaiD-g
ומה עוד חדש אצלי?
החיים עם שלושה ילדים מאוד אינטנסיביים, ובכל זאת אני מרגיש שזאת שנה מיוחדת בה המון דברים מתרחשים ומתחדשים.
אני עובד הרבה על הספר שלי שאני ממש רוצה שיצא עוד השנה. עובד הרבה מול המחשב בקידום אתרים….. ואוכל הרבה סופגניות בימי החנוכה הללו.
סך הכול אנחנו ברי מזל וחיים חיים יחסית נטולי אגו ויחסית זורמים – ומאפשרים לשמחה להגיע אל מעוננו הדל.
אז חנוכה שמח לכולם, הרבה אהבה וכל טוב.
מספר חודשים לא כתבתי כאן, והיום אני ממליץ על ספר יפה שקראתי
אולי יפה זו לא המילה המתאימה כאן. זה ספר טוב ומפתיע של שיש אספריל. שם הספר הוא "עוד מעט החורף מתחיל" והא ספר סיפורים קצרים שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בהתחלה, כשקראתי את הספר, חשבתי שהוא עוסק בדמויות מהשולייםן של החברה. ואכן במובן מסויים זה כך. אך הדמויות הללו, אצל אספריל, הגיעו למצבן בעקבות אירועים שיכולו לקרות לכל אחד מאיתנו: אבדן בן משפחה, טראומה בצבא (אבל המבוגרים בספר זה מלחמת יום כיפור ואצל הצעירים זה שירות בלבנון), מחלה קשה, או טעות שגרמה להם לאבדן נורא.
דמויות אחרות, שכבר נולדו בצל האבדנים שללו, אולי כן מתחילות את חייהם בשוליים או ללא סיכוי ממשי לחיות חיים "נורמליים".
לא ארחיב על הספר, אבל אני ממש ממליץ לקרוא אותו. הסיפור שחדר אלי ביותר הינו הסיפור הראשון " 8 פגישות עם סו" אולי כי הוא המפתיע ביותר בספר. שאר הסיפורים גם הם יפים וטובים אך לאוהבים ספרים קלילים, אני מפרסם אזהרה: שאר הסיפורים קשים יותר לעיכול. זהו בהחלט ספר ראוי ואני ממליץ בחום.
כאן תוכלו לקרוא פרק אחד מהספר
http://www.kibutz-poalim.co.il/shai_2
אישתי ואני צפינו בסרט המעניין הזה. הסרט כולו בנוי כדיאלוג אחד ארוך בין איש ואישה שפעם היו אוהבים, ואף נשואים לתקופה קצרה. מלבד פלאשבקים קצרצרים לתקופה בה הכירו ולתקופה אחרי הפרידה שלהם – כל הסרט מתמקד בשיחה ביניהם -שיחה על ההזדמנות שהוחמצה, כאשר ויתרו על האהבה הגדולה שהייתה ביניהם ובחרו לא לאמלל אחד את השני בזוגיות אוהבת אך מכאיבה.
אך נדמה שהכאב גדול עוד יותר כאשר הם לא יחד. אט אט נגלים לנו פרטים נוספים. האישה התחתנה מחדש עם רופא ולו שלוש שנות. היא התרחקה לארץ אחרת כדי שתוכל להתנתק. הבחור לא הצליח להתגבר על הפרידה והוא עובר בין מערכות יחסים לא רציניות ולא מחייבות.
בלילה הזה בו הם מבלים יחדיו, הוא מציע לה לחזור אליו. אך מבחינתה זה כבר מאוחר מידי. נרמזת אפשרות שהיא עזבה אותו כשהייתה בהריון ממנו, אך לא הצלחנו להבין אם זה נכון או לא.
המשחק נפלא, השחקן הראשי משחק ברגישות ובאמינות. השחקנית מצויינת אך מעט כבדה ולפעמים מגזימה בהבעות פנים "מסובכות".
בכל אופן – סרט מומלץ , אמיתי, כואב, ומרתק.
שתהיה שנה טובה לכולנו!
פינה באוש – הסרט הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי לאחרונה. לא סרט רגיל ואין בו עלילה אבל "בכל זאת יש בו משהו"
ראשית – לעבוד עם מורה גדול, לעבד עם "מאסטר". זה תמיד ריגש אותי. אישה גדולה שראתה את הרקדנים שלה "כפי שהם באמת". (אתם שמים לב שאני כותב הרבה עם גרשיים – זה כי אנחנו עוסקים שנושא קצת חמקמק). טוב זה עניין אינסופי -אבל לא ניכנס לזה עכשיו.
אבל מעבר לזה – היכולת האומנותית הבלתי נדלית של פינה באוש פשוט מדהימה. איזה יופי ואיזו פשטות מדהימה. יכולת אומנותית כל כך גדולה ומדהימה ממש עושה חשק ליצור משהו. אז אחרי זה, בשיעור שלי, לקחתי ממנה כמה רעיונות ועשינו את זה ביחד.
וים ונדרס – הבמאי.
גם מבחינת הבימוי – וים ונדרס בהחלט עשה מזה קולאז' מרתק ושילב בצורה חכמה את הקטעים מהיצירות שלה ואת מה שרקדני הלהקה אומרים עליה.
אני מקווה שייצא לי לראות את זה שוב -הפעם לא במחשב בצפייה ישירה אלא על מסך גדול בקולנוע.
היי שלום פינה באוש -את מדהימה.
פרסומת – בדיקת בית באתר אלגן
הרבה זמן לא ראינו סרט כה מזעזע מצד אחד וכה מרתק ומיוחד מצד שני. לאישתי היה ממש קשה להכיל חלק מהסצנות האלימות וגם לי לא היה פשוט.
מצד שני – איפה מוצאים בסרטים הוליוודיים דמויות כה עמוקות ומורכבות כמו אותה נערה עם קעקוע דרקון? אי אפשר שלא להזדהות עם הדמות על אף שהיא מסוכסכת עם עצמה ולפעמים מסכנה ולפעמים עלובה ומושפלת – ובכל זאת דמות לתפארת.
אין בסרט מסרים עמוקים על החיים. אני חושב שאהבתי בעיקר את המשחק, את הדמות הראשית ואת האפשרות להציץ אל חברה שוודית מודרנית מצד אחד וקיצונית ואלימה מצד שני.
נערה עם קעקוע דרקון – הסרט מצויין. השאלה היא האם עכשיו אוכל לקרוא את הספר הזה או שזה כבר הרס לי?
גילוי בלתי נאות: אני כבר לא קורא ספרים כמו פעם. אפילו לא חצי ממה שהייתי קורא. פעם הייתי איש של ספר. היום אני איש של תנועה במקרה הטוב….
ובכל זאת אני אצהיר שהספר של ניקול קראוס "בית גדול" הינו ספר נפלא והינו יצירה ספרותית מדהימה ורחבת יריעה. גם כישראלי וכיהודי הכתיבה של קראוס מחברת אותי למקום שבו כולנו היננו כל כך יהודים.זה מאוד מרשים לראות סופרת אמריקאית , צעירה יחסית, שמצליחה להאיר בצורה כל כל מדוייקת וכל כך מיוחדת את האדם היהודי באשר הוא.
אך גם ללא היהדות זהו ספר יפה וחזק. אם יש לי טענה אחת היא שלקראת הסוף כל הדמויות מגיעות למבוי סתום מאוד טראגי ואין בספר כמעט סיומים אופטימיים. דבר נוסף – לא ביקורת אך הייתי שמח לשמוע עוד קצת על חלק מהדמויות. בעיקר על יואב , על לאה ועל בת זוגתו של יואב.
כיף לדעת שיש אנשים שכותבים כל כך נפלא. כיף לחזור לקרוא ספרים שמשפיעים עלי וממלאים את הנשמה.
תודה לניקול קראוס היהודיה והסופרת הנפלאה.
יושב ומקשיב לשירים של שלמה ארצי ביוטיוב. להלן מספר מחשבות שעולות בי : ב1990 שלמה הופיע במצדה (כך אני רואה בקליפ שביוטיוב). אני הייתי אז רק בן 15. הייתי בפסטיבל ערד באותו הקיץ אבל הייתי ילד ממש. לעומת זאת, ב1998, זה עדיין רק שנות התשעים, אבל אני כבר הייתי אחרי צבא, בטיול להודו וכל חיי השתנו שם באשראם. מה שאני מנסה להגיד זה בסך הכל שיש הבדל תהומי בין גיל 15 לגיל 23 למרות שזה רק 8 שנים. ….לא נשמע עמוק במיוחד, הא?
שלמה ארצי מעלה הרבה זכרונות. ב86, ואני רק בן 11 נסענו לגור באוסטרליה וקיבלתי במתנה את "לילה לאר שקט" של שלמה -קסטה שלימדה אותי לאהוב מוסיקה.
ב88 חזרנו ואז כולם שמעו את חום יולי אוגוסט. רק עכשיו, בלילה כשאני מסתכל ביוטיוב אני רואה שעל העטיפה שלמה צייר מגן דוד – ושזה הגיוני כי זה התקליט בו הוא מתחבר ליהדות שלו ולעבר שלו ושל המשפחה שלו בשואה.
שלמה כבר לא צעיר ואפילו אני כבר בן 36. אבל במובן מסויים שלמה הוא תמיד משהו מיוחד עבורי.
וודי אלן, בעוד סרט מעט מדכא על מערכות יחסים, יצר משהו מאוד מציאותי. המחשבה הכה אנושית שהזר הנמצא מעבר לכביש , ונשקף מבעד לחלון נושא עימו הבטחה אמיתית של אפשרות לחיים טובים יותר.
כמובן שהוא רומז לנו כבר מתחילת הסרט שזאת תקוות שווא ושבדך כלל לא מוצאים את האושר מבעד לחלון הרחוק. במיוחד כי כשאתה כבר מגיע לחלון ההוא אתה פתאום רואה את החיים שהיו לך נשקפים לך מהחלון בדיוק בכיוון ההפוך (כי עכשיו את גר מעבר לרחוב…) ואתה רואה את אישתך לשעבר באור סקסי ואחר.
ואז אתה מבין שפיספסת וכבר קצת קשה לתקן….
אז לחיות את החיים האלו ולא לפנטז. זה מה שהבנתי מצפייה בסרט "אם תפגשי גבר זר מסתורי".
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 