בסוף מצאתי עבודה. שלושה חודשים לאחר תחילת החיפוש. שנתיים מאז שהתחלתי לכתוב במחברת.
האם ניצחתי או הפסדתי? לעשות את המקסימום זה תמיד לנצח. וגם לזכור שאין מנצחים ומפסידים. מעבר לכך, צריך לקום כל יום בבוקר ולהתחיל מחדש.
פוסטרים
23.7
כסף זו צאקרה ראשונה- עכשיו אני מבין את זה. מבינים משהו רק כשחווים אותו באמת. למרבה הצער לא מספיק כשאומרים לך את זה. ואפילו לא כשאתה מבין אינטלקטואלית. רק ברגע אחד מתרחשת ההבנה. לרוב זה דרך חוויה.
25.7
קראתי לספר הזה איך ניצחתי במלחמה…
האם באמת אפשר לנצח או להפסיד? רות אמרה: אין אמת אחת. לא מגיעים לתוצאה פעם אחת וזהו. זה מתחיל כל רגע מחדש. יציאה מאיזון וחיפוש מחודש של האיזון. שום דבר לא נגמר ואף אחד לא מגיע לשלמות. החיים כוללים הכול ואנחנו צריכים להתמודד. כן לבחור כן להתמסר כן להרגיש אבל אין שיטה ואין נוסחא.
15.7 מחפש סוף טוב לספר:
שמצאתי עבודה עם המון כסף ומעט שעות, ועדיין אני מתפתח עם התנועה והכתיבה…
אולי זה יקרה, אמן. אבל באותה מידה, אולי לא.
לזכור שהעיקר בשבילי זה להתפתח בהוראת התנועה! אחרת באמת אני אתבחבש עם עצמי כל החיים, בלי כיוון, ללא העמקה.
הסכנה היא לא זה שלא ארוויח כסף, אלא זה שאוותר על עצמי בגלל הציפיות של חברה שלי.
כשאני לא מאפשר לעצמי להיות מי שאני, אני בסוף נהיה כועס וקורבן. אין את מי להאשים. רק להיות אני, על כל צדדי.
20.7 הכעס שהיה לי על חוסר השלמות של אנשים, הפך לו לחמלה. מה שנראה היה לי כמו שבר נוראי ובלתי ניתן לתיקון,, הוא עכשיו בעיני לא יותר מאשר אבדן ביטחון זמני, משהו לא נעים שקרה לאותו אדם, אך שהזמן והאהבה יכולים לרפא.
פעם הייתי מגיב בנוקשות לחוסר השלמות אצל אחרים. אני הופך סבלני ומקבל, ואז אני יכול להיות שם באמת.
ליסינג תפעולי השכרת רכב בארץ
והרעיונות החדשים…
אם אני לא מוצא עבודה אז אני כישלון!!!
הרעיונות החדשים, שהם בעצם הרעיונות האולטרא ישנים- הרעיונות שגדלתי עליהם, חוזרים בדלת האחורית. הם מנצלים את הירידה במניות של הרעיונות ה'רוחניים' כדי לנסות לפלוש ולתפוס מחדש אחיזה בתוכי.
בעצם, בזה שאני חוזר לעולם המערבי, חזרתי גם לצורות המחשבה האלו: הצלחתי או נכשלתי.
כבר אין יצרתי, הרגשתי, עשיתי, עזרתי אהבתי.
זאת הסכנה! צריך להסתכל על כל התהליך הזה בלי שום קשר להצלחה או כישלון. לא מעיניים של אחרים.
על זה רות דיברה שאמרה שאני צריך להיזהר מלנסות להוכיח את עצמי, מלהסתכל אל עצמי בעיניים חיצוניות, כי אז אני מפסיד את המהות.
בעצם תמיד הייתי מוטרד מה יחשבו עלי. להראות שאני שווה, מיוחד.
ראדו אמר : תהיה מוכן לאפשרות שלא תצליח.
גם בחוסר הצלחה זה אני. גם אז אני שווה. אני לא חייב להראות שום דבר לאף אחד. רק להיות אחד עם עצמי, גם במקרה שקשה לי לפרנס. גם אם אני עייף. לא ליצור פיצול. לא לדאוג מה חושבים. לתמוך בעצמי במאה אחוז. גם באי ההצלחה.
אימון זוגי
10.07.2007
מחכה לתשובה מאיזו עבודה. אבל רואה איך אני חושב שאולי אני תופס מקום של מישהו אחר, מישהו שצריך את זה יותר ממני. שאולי זה לא בסדר שיציעו לי עבודה טובה, אם זו לא באמת הקרירה שלי.
וגם: אם לא יהיה לי כסף אז אשאר ערני ואכפתי.
רות אמרה שלבמה צריך לעלות עם אבן בנעל, כדי לשמור על ערנות. אז אני רוצה להשאיר לי את האבן של העוני, כי אז אני ערני ולא נתפס לשביעות רצון.
אבל זה שטויות- גם כי אני לא באמת ערני, אלא קפוא, וגם כי יהיו עוד מספיק אבנים גם ככה. וגם- חאלס עם הפחד מלהיתפס לשביעות רצון… חאלס עם הרעיונות הישנים!
סרט תדמית
2.7.2007
בסופו של דבר, אין הבדל כזה גדול בין מי שהחליט להתמסר לחיים, לבין מי שהתעייף מכל החיפוש הזה אחר משמעות ואחר בת זוג והבין שפשוט צריך לבחור במשהו. אמנם לי נדמה שהבחירה של המתמסר עמוקה ושלמה יותר, וגם נדמה לי שאצלי זה מתוך התמסרות ולא מתוך עייפות, אבל מה ההבדל. ומי רוצה להתחיל לחפש שוב עבודה, דירה בת זוג. זו לא בושה להתפשר. גם באהבה צריך לעשות פשרות. אולי דווקא זה שעושה את הפשרות הוא המתמסר האמיתי.
מתנות
1.7.2007
פחד מהבלתי ידוע. בעוד אצל אחרים הבלתי ידוע והמאיים, זה הפחד להיות בלי אישה ובלי עבודה, אצלי הבלתי ידוע זה להיות עם אישה ועם עבודה. תקוע חיים שלמים במשרד, בלי לראות אור יום. לכן הפחד למצוא עבודה.
ניר מלחי, מאסטר לטאי צי ואיש עסקים. קיבוצניק מהשייטת שחזר בתשובה
כל החברה שלו שהיו ביפן חזרו בתשובה- חיפשו מסגרת רוחנית ואמרו למה לא יהדות: בדיוק כמוני.
עכשיו יש לו סרטן. ההתבטאויות שלו שהוא חזר בתשובה בגלל היטלר הזכירו לי את עצמי. הוא גם אמר שמדינת ישראל קמה כדי להחריב את היהדות.
זה שהמאסטר עוד מתעקש להוכיח ולהכאיב להורים שלו, זה בעייתי. זה שהדת גורמת לו לחשוב בצורה קיצונית זה בעייתי.
אני חושב שבעצם המשכתי קדימה בזה שויתרתי על החזרה בתשובה. בזה שהבנתי שצריך לחיות חיים מאוזנים ושלא יכולה להיות באמת מסגרת רוחנית- כל אחד עם עצמו. גם הבנתי שלא טוב לפגוע בהורים. לא ניתן לטפס למעלה על ידי דריכה על היסודות וקשה לעזור לעולם כשאתה מכאיב לסביבה הקרובה שלך. אני לא אומר שלא היה צריך לחזור בתשובה. רק שלפגוע בהורים זה לא טוב.
הגדלת תמונות
23.6
כשאין בהירות מלאה עדיף לא לחשוב- וזאת כבר הבהירות המלאה.
מה עזרו כל המחשבות על הזוגיות? חוץ מרגע אחד של בהירות שאמרתי: אל תאמין למיינד, אתה אוהב אותה וזהו.
27 לשישי.
חסר סבלנות. נדמה לי שכולם חסרי סבלנות לכולם. אולי זה גל החום הנורא.
המשמרות שאני עוד עושה מידי פעם בצהרון, על הפנים: אני צריך כבר לעזוב כי עם אשרת הכל התפקשש. בספר הטאו כתוב שאם לאחר נסיון פיוס נותרה מרירות אז לקבל אותה בחיבה את המרירות. אבל לא בטוח שניסיתי כבר להתפייס, אבל נראה לי שבמקרה הזה אין ברירה אלא לקבל את המרירות. בכל מקרה- להיות אחד עם המאעפניות שלי, לא ליצור פיצול, לתמוך בעצמי, לא ליצור אשמה.
חייב להרוג את הרצון שבי לעשות צדק. אם יש צדק בעולם, יבוא אלוהים ויעשה אותו. ואם אין אז למה אני צריך להילחם. להוכיח לאחרים שאני צודק? אני לא מעניין אף אחד, אז עכשיו אני אתבע מישהו כדי להוכיח לו שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה? לפעמים כן, אבל כרגע זה סתם מתוך פחד ויאוש.
'חייה חיים אלימים ותמות מוות אלים'. בסוף מישהו עוד יהרוג אותי כשבמקום לברוח אנסה ללמד אותו לקח.
עוד דבר שחייב להרוג בתוכי הוא מה אחרים חושבים. להפסיק להתעסק בשטויות- כאילו שכולם צריכים לחשוב שהייתי העובד הכי טוב בצהרון. לא הכי טוב ולא הכי גרוע, אני אני וזהו.
מספיק לדעת שעשיתי את המקסימום שלי. וזה מה שעשיתי. השקעתי, רציתי, היה לי איכפת, אז איזה עניין יש לי עם אחרים.
נכון שרוצים שיעריכו, אבל למה להסתכל על עצמי מעיניים של אחרים?
21.6 נזכרתי בספר "חלקיקים אלמנטריים" ונהייתי כבד. בספר כתוב "בלב ההתאבדות המערבית, לא היה להם סיכוי". ואז אני נכנס למחשבות על בעד ונגד. חומרנות מול אחריות. להיות כישלון מול להיות הצלחה. רות אמרה שאנחנו משקיעים יותר מידי כוח כי אנחנו נמנעים מלהיות בתוך הדבר עצמו, בתוך התנועה. אולי גם אני חושב יותר מידי ולא נמצא פשוט בתוך התהליך, בתוך האי ידיעה, החיפוש. להפסיק לחשוב יותר מידי ולהפסיק לחשוב בקווים ישרים. להפסיק לחשוב על התוצאה.
אבל זאת בדיוק הסיבה שהקול של האחרים לא מרפה: כי אני צריך להציג ל'אחרים' פתרון!
צריך להציג לאחרים פתרון ובעצם מציג לעצמי בעיה. אני בבעיה. אני הבעיה. אני רוצה שהשינוי יבוא אינסטנט. לא מעוניין במהות של התהליך- קרי לברר מה אני רוצה ומה מתאים לי- אלא רוצה את התוצאה.
התוצאה לא תציל אותי. רק המהות תציל אותי. בחירה במהות, ומשם ללכת אל התוצאה.
כשאמרו לי שזה תהליך שלוקח חודשים לא האמנתי. רציתי ישר את המעטפת, את מה שאני חושב שאמור לקרות.
טנטרה
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 