ארכיון קטגוריה: רוחניות, מודעות והתפתחות

קורס אימון אישי בסמינר הקיבוצים

במסגרת קורס של אימון אישי במהלך לימודי התואר השני, התבקשנו לכתוב לעצמנו מכתב מן העתיד המתאר את החיים שלנו אחרי הגשמת המטרה שהצבנו לעצמנו בקורס.

בדרך זו מנסחים את החזון של תהליך האימון בצורה טובה יותר.

אז ברשותכם אני מפרסם את זה כאן היום.

תאריך 4.2.2016

נדב שלום,

אמנם תיכננת בליבך שההצלחה בקריירה תגיע אליך בדיוק בגיל 40, אבל מה זה חצי שנה בינינו. אני כותב לך היום בגיל 40 וחצי. כבר לא ילד, ועם זאת לא מבוגר מיד. בדיוק הגיל בו הרגשת שחייב לקרות השינוי המיוחל.

אז איך קרה השינוי?

את הספר על יציבה נכונה שכתבת במשך שנים כה רבות הצלחת לבסוף להוציא לאור בפסח 2015,  – בשנה שעברה. עד אז עברת תקופה אינטנסיבית עם הולדת הבן השלישי ועם הצורך להגדיל קצת את ההכנסות מהעבודה בקידום אתרים באינטרנט.

זמן להעביר שיעורי תנועה, או לעשות בעצמך קצת תנועה –היה הרבה פחות, והרגשת בבשרך ובליבך את הדחף לסיים כבר עם הספר ולצאת לעולם בצורה אמיצה יותר ומכוונת יותר.

ואכן, במאמצים כבירים הצלחת להוציא אור את הספר ולהביא אותו לתודעה של מורים מכל תחומי התנועה: מחול, יוגה, פילאטיס, פלדנקרייז ועוד.

ועכשיו עובר לגוף ראשון….

הדבר שחיכיתי לו התגשם: הגיעו אלי פניות מבתי ספר ללימודי פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר ופילאטיס ללמד אצלם את הגישה שלי לתנועה. יכולתי ללמד כעת לא רק את עקרונות התנועה באופן תיאורטי אלא גם להעביר שיעורי תנועה ממש.

העבודה עם אנשים עשתה לי טוב וגרמה לי להמשיך להתפתח ולחקור את התחום.

התחלתי ללמד גם במכללות בארץ ובחול ולהפיץ בעולם את הדרך לשימוש נכון יותר בגוף.

תודה לכולם שהביאוני עד הלום.

הרהורים על רוחניות -גירסת 2014

עברו כבר יותר מ6 שנים מאז הפסקתי לשתף ברחבי האינטרנט  בהגיגים על המסע הרוחני שלי.

בשנים האלו התחתנתי, נולדו לי שני ילדים, התחלתי לעבוד בעבודה שדי רחוקה מהעולם הרוחני, ובאופן די קיצוני התרחקתי מהמעגלים הרוחניים שפעם הייתי שייך אליהם.

אך לאחרונה חלו אצלי מספר שינויים, ובהמלצת חבר אני מנסה קצת לשתף:

אני חושב שהשלב הראשון היה ההבנה שאני מנסה להימנע מתחושות לא נעימות על ידי ניתוח שלהן ועל ידי מחשבות כגון "איך אני יכול "להשתפר" ובפעם הבאה לא אצטרך להתמודד עם מצב כזה?"

ומכאן הבנתי פתאום משהו:

כל התייחסות לדברים שקורים לי, כולל רצון שהדברים יקרו אחרת ממה שקרו, אך גם כולל תגובות יותר מתוחכמות כמו "לקבל את זה", "לסלוח לעצמי על זה", "להסתכל על זה" וכו – הן פשוט דרכים של ה"אני" להישאר בשליטה.  (או משהו כזה).

בשלב זה נזכרתי שבשנת 2000 הייתי אצל מורה רוחנית גרמנייה, והיא ניסתה להגיד לי להתעלם מכל רגש אשר עולה, מכל מחשבה שאני חושב ואפילו מכל דבר שאני עושה. פשוט להתעלם מכל דבר שקורה, כאילו ה"אני" אינו קיים .

רק מה? המפגש איתה לפני 14 שנה הסתיים בעוגמת נפש (שלי ושל עוד אחרים) שהרגשנו שזה לא ממש "מחזיק מים" ושניסיון ההתעלמות מהאני זה רק עוד טכניקה מיני רבות.

ובכל זאת – הפעם הרגשתי שיש כאן משהו שאני מוכן אליו, ופשוט הפסקתי (עד כמה שיכולתי) להתייחס לרגשות, למחשבות, לתגובות שלי בעקבות תקריות לאורך היום וכך הלאה.

בתקופה זו נעזרתי רבות בספרו המדהים של פאפאג'י – "the truth is".

פאפאג'י אומר: אל תקבל את זה  ואל "אל תקבל את זה" – פשוט תשתוק….

וזאת לדעתי המהפכה – זה יותר קיצוני מאשר  ל"לקבל את כל מה שבא" או "להיכנע לזה": זאת פשוט התעלמות מוחלטת…..

ובחודשיים שעברו מאז, יש כמובן עליות וירידות, אבל יש רגעים שאני ממש מרגיש שזה מנפץ את מבנה האישיות בצורה מאוד עמוקה ואינטנסיבית

לדוגמא לפני כשבועיים ניסיתי להתקשר לחבר שלי. הוא ענה לי ואז פתאום ניתק ואז הטלפון שלו היה מנותק כשהתקשרתי שוב.

בהתחלה התחילו לי מחשבות של "הוא לא אוהב אותי" וכאלו. ואז פתאום הפניתי לזה את הגב בצורה מוחלטת. לא שכנעתי את עצמי ולא הרגעתי את עצמי. פשוט הבניתי לזה את הגב, ואז הרגשתי שמשהו מאוד עמוק במבנה של "האני" מתנפץ לרסיסים.

אז זה הכל להפעם. מקווה שאוכל להמשיך לשתף ושאולי אפילו אזכה ממכם לתגובות, לתובנות או להבהרות.

להיות סניאס של אושו, בעד ונגד

קטע שכתבתי לפני 5 שנים, כשהייתה לי "יומולדת עשר סנאיסית"
אני מפרסם את הקטע שוב, כשאני כבר במרחק 15 שנה מיום הולדתי כסניאס, ומרחק שנות אור המחיים ההם….

אז הנה:
לפני כחודש, בעודי יושב בפארק בתל אביב ונהנה מהפסקת הצהריים שלי, נתקלו עיני בבחור שפגשתי באשראם בפונה לפני כ9 שנים. הוא הניח מספר תיקים על הדשא ונשכב לנוח. לפי כמות התיקים לא יכולתי לטעות: לבחור אין בית. ניגשתי אליו לברר אם הוא בסדר. הוא זיהה אותי, אך מסתבר שהחליט לא לדבר, כך שלא יכולתי להבין בדיוק מה מצבו. המוח הרוחני המתוכנת שלי העלה רעיון כי אם הוא ב"שתיקה" כנראה שהוא הבין דבר מה רוחני עמוק ביותר… אולם מבט נוסף הבהיר ללא צל של ספק: מדובר בהזנחה פושעת! הבחור הזניח עצמו במשך שנים וכעת הוא הומלס.

יום אחרי זה, בעודי צועד ברחוב, עמד מולי חבר, מהאשרם של אושו שבעיר פונה – מהימים ההם. לפני כשנתיים נסע לחיות במרכז של איזה מורה רוחני אחר. מבט אחד בפניו הספיק לי כדי להבין: הבחור לוקח כדורים פסיכיאטרים. הוא לא רצה לדבר כל כך, ומיהר להמשיך לדרכו.

האירועים הללו עוררו בי מחשבות: האם יש קשר בין ההתמסרות המוגזמת לחיים רוחניים לבין מקום לא טוב אליו מגיעים רבים מבני דורנו, שגילו בהודו את האור?
רבים מאיתנו נכשלו כאשר רצו לחזור אל חיק החיים במערב. ואולי זו הודו שלימדה אותנו שאין שום הבדל בין הומלס לעובד בהייטק? אולי זה אושו שאמר שאין דבר כזה טוב ורע. כמובן שאין לי שום הוכחה שדברים שקורים לאנשים עכשיו קשורים בעובדה שהם היו בהודו. גם אין לי הוכחה שהדברים הללו הינם שלילים. הרי החוויה של האדם את מצבו לא נקבעת על פי מה שאנחנו חושבים עליו מבחוץ. ובכל זאת,חשתי בתוכי שיש כאן נקודה כואבת:
חשבתי על כל יוצאי האשראם שחזרו לארץ והתאשפזו, על אלו שנשארו שם וחיים מהיד לפה, על הבחורות שהגיעו לגיל 40 ועוד לא חשבו על להקים משפחה. חשבתי על אלו שחזרו בתשובה ועל אלו שחיים בדיכאון בשולי החברה.
האין מטרתה של הרוחניות לחזק אנשים? לסייע להם להתמודד עם החיים, ולא להביא להזנחה ולוויתור על משחק החיים?

אולי דברים שכתבתי במחברת שלי יפזרו מעט אור על מה שקרה:

ה"סניאס קונדישנינג" (ההתניה הסניאסית) זה שאם תבלע אפילו פעם אחת את הגלולה הכחולה אתה תשכח לתמיד שהמטריקס הוא מורעל.
אז סירבנו לבלוע. ולכן הלכנו ונחלשנו. הלכנו והתרחקנו מהחיים האלו.
ס' אומר שפחד שיאהב את העבודה שלו. יאהב לנהל. ואז מה הוא מפסיד?
הוא מוותר על הגלולה האדומה, שגורמת לו לזכור שזה המטריקס.
אז אתה בוחר בגלולה האדומה ופשוט לא נקשר ולא משתתף כדי לא לשלם את המחיר. לא תמות בשביל לאום ולא תתפשר בשביל להרוויח כסף. לא תהיה "סתם" במתח בתוך המטריקס, כי זה רק מטריקס. תישאר טבעי ומשוחרר.
אז אני הסתכלתי מהצד בלי להשתתף.
אבל התביישתי שאני עני, ורציתי שיעריכו אותי, ורציתי לעשות ולהיות חלק.
מי שרוצה להיות חלק חייב לשחק את המשחק. אין חצי הריון.
ובכל מקרה זה תמיד כבר המטריקס. זה כמו שהיינו לוקחים סמים במאות שקלים במסיבות ששילמנו עליהן מאות שקלים, וחושבים שאנחנו יצאנו מתרבות הצריכה.
כל תגובה או קיפאון הם כבר בתוך המטריקס.
כמו שר' אמר: המיינד הוא תמיד צעד אחד לפניך.
לכן מה הטעם הגדול בכל התובנות שלי?

ואף על פי כן:
אושו ניסה ליצור דור חדש של אנשים שהם לא כבשים. אנשים שהם אריות. הם לא חייבים לשחק לפי הכללים של העדר. אנשים שכן עובדים עם מוסר- אבל מוסר פנימי, מוסר הנובע מתוך מודעות וחיבור לנפש.

אז אני כבר בן עשר. ילד גדול. ולמרות שבשם אני כבר לא סניאס של אושו – משהו מהאנרגיה שלו ממשיך להתפשט גם דרכי.

 אלגן הנדסה – בדק בית

 

על מודעות, מדיטציה, וקצת טאו ברשותכם….

מאז ש"נטשתי" את חיי הרוח, ועברתי לחיי החומר, אני לא מחזיק מעצמי מבין גדול במדיטציה, או ברוחניות.

אולם דווקא בתקופה האחרונה, אני פוגש אנשים רבים, אשר מאוד רוחניים – מאוד בעניין הרוחני. אני לא חושב שאני מעליהם, אבל אני כן מרגיש שלוותק שלי בתחום (15 תאמינו או לא) יש איזה משקל, ושהמון דברים כבר בכל זאת עברתי ומהמון מלכודות רוחניות כבר יצאתי.

השבוע לקחתי חלק בשיחה של שני חברים שלי. שניהם מאוד חכמים ונבונים ואפילו לדעתי בעלי ידע רוחני אמיתי.

ובכל זאת הם דיברו בצורה כה מורכבת על הפיכת התודעה לחדה יותר וכוונון התודעה וכו. הופתעתי שהמוח שלי אפילו לא ממש הבין את מה שהם אמרו. אולי זה היה חשוב ואמיתי, אבל לי התנגן באותו רגע משפט יפה מספר הטאו, של לאו צה. (ותק רוחני או לא ותק רוחני?…..) : איש הטאו יודע פחות ופחות, עד שדברים הינם פשוט מה שהם.

מה בדיוק כוונת המשורר, על זה כבר אפשר להתווכח, אבל בשבילי זה לחיות ממקום שפחות מנתח את החיים ויותר נמצא במה שקורה.

 

פרסום אתרים להשבוע

האתר שלי לתנועה נכונה ויציבה נכונה