באותו הזמן פרסמתי כתבה למה קשה לנו ה"הרוחניים" למצוא זוגיות וייחסתי את זה לפגיעה שחווינו בילדות.
"….בילדות חווינו כולנו נטישה על ידי ההורים, שלא תמיד היו שם כשהזדקקנו להם. כשהם כן היו, הם לא תמיד נתנו לנו את מה שרצינו – אהבה.
פעמים רבות חווינו גם דחייה: חוסר סבלנות, חוסר אהבה, התעלמות, כעס ואף אלימות רגשית ברמות שונות. כאשר כן היתה אהבה, היא היתה לעתים קרובות מותנית או חונקת, והפצע ההוא נשאר איתנו גם היום. תיאוריות פסיכולוגיות רבות מדברות על ה"ילד הפנימי הפצוע", שאינו רוצה לשוב ולחוות את אותם רגשות כואבים, ומנסה להימנע כל חייו מלחוות כאב, ובעצם משתוקק לאותה אהבה שבילדותו כה נכסף לקבל…."
שלחתי את זה לקרובת משפחה שלי והיא לא הייתה מרוצה מזה כלל.
"א' טוענת שכל העניין הוא פחד ממחויבות. שלא בא לי להיכבל. בא לי להיות חופשי. לא לבחור וכו'.
אבל מפחיד אותי להיחשף בחולשתי, בחוסר הביטחון. לא רוצה שיתפסו אותי חלש, נבוך או עלוב.
מצד שני- מפחד להיות תקוע עם מישהי לא מושלמת. מישהי שתשעמם אותי. לא מוכן לסלוח לה על חוסר שלמות. (לא סולח לעצמי על חוסר שלמות)
אני לא רוצה לראות את בת הזוג שלי מושפלת (מושפלת בעיני)
האם גם אני מושפל רק בעיני? מישהו יכול לחשוב שאני משפיל את עצמי אבל השורה התחתונה זה האם אני חושב שאני מושפל.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 