רות: כשמשחררים את הצוואר לרגע- משתחררים כאבים שהגוף דחק והתעלם שנים.
אולי זה ככה גם בזוגיות- כשבאמת נמצאים בתוכה, עולים כאבים עצומים שתמיד הדחקנו.
אולי רוב האנשים מעולם לא נותנים לכאבים הללו לעלות? אולי הם אינם מרגישים דבר?
אבל הבגרות היחידה היא לא להיתקע בזה. לא לתרץ למה לא, אלא להעיז על אף הכאב –זו כל הרוחניות בתמצות- להרגיש את הכאב ואז להשתתף למרות הכאב.
אבל כשאני יוצא עם מישהי:
כל הגוף שלי הגיב היום בכאב ובדיכאון מזה שאני יוצא עם נ'.
כשהיא לא ממש מוצאת חן בעיני אז אני עושה דרמה- ממציא "אני" סגור, לחוץ, בלי כסף.
בשיחה עם ר': מצד אחד מערכת יחסים תסדר אותי, תיתן שקט משמעות, לא אהיה לבד.
מצד שני:אני עלול להיתקע עם האישה הלא נכונה. ולאבד מה? את החופש. את החיים.
אבל אף אחת לא מספיק טובה כדי שאהיה תלוי בה. התפיסה שלי את התלות היא שלילית. אני חושב שאם אנחנו בתלות אז הרוע שלה הוא גם שלי. העליבות שלה היא גם שלי.
אני זה אני והיא זו היא ואת ההפרדה הזאת צריך להבין. זו ברית בין שני אנשים בוגרים.
התרפיסטית אמרה: אתה חייב לדעת להפריד בין שלך לשלה. לדעת מה שלך ומה שלה. מה ששלה, לא נוגע אליך.
מסע פנימי וחיצוני - נדב חייקין בנתור 