מסע פנימי וחיצוני – נדב חייקין בנתור

במחברת:
חז"ל אומרים שטוב אישה נאה כלים נאים ובית נאה.
אבל אם אין לי כלים נאים ובית נאה- אישה נאה לא תרצה אותי?
זה לא נכון כי אנחנו מצטרפים אחד לשניה ומאיצים זה לזו את הפרוסס (תהליך).
לחכות שהפרוסס שלי יסתיים כדי להיכנס לזוגיות זו טעות (נדב :אולי זה הקיפאון?)
מאיצים את הפרוסס כשחושפים אותו לפני מישהי וממשיכים ביחד.
להיות בקשר זה יכולת גנטית שיש לנו- אז זה טפשי שלא תהיה לי את היכולת הזאת. מותר לקבל אהבה ואני צריך להצליח לקבל. לא לחשוב רק על להגשים את היעוד שלי ועל איך לתת לעולם.
((בסינמה פרדיסו האמא שלו אומרת שהיא הייתה רוצה כבר לשמוע מישהי שאוהבת אותו בטלפון. אבל הוא לא מסוגל לתת למישהי לאהוב אותו.)

אולי פשוט אני מפחד לחשוף את עצמי בפני מישהי. בפני העולם . כי:
יש לי תודעה של עני. אני מתקמצן על קוטג' על נייר טואלט.
(אז עוד לא הבנתי כמה חמורה הבעיה. מה היה קורה אם נניח הייתי צריך מחשב חדש. שלא לדבר על לרשום ילד לגן…)
אני מנסה לא לבזבז הרבה כסף לחיות בלי להוציא כסף.
שאלה: ומה ההבדל ביני ובין מי שיש לו תודעה של עשיר אבל חולה אולכוס.
או מי שעשיר אבל שמן ולא יכול לזוז?…